אם אני אכתוב כבר- (אני כבר שבועיים לא ישנה)
לפני שנתיים כמעט ישבתי ב*.* והסתכלתי למעלה על ההר בלילה, והיה לי טוב. וראיתי את המגדל הגבוה ההוא והבטחתי לעצמי שאגיע לשם ביום מן הימים- הרי לא ידעתי אז בדיוק איפה זה, אבל זה זכרתי שזה בוודאי קרוב. בלילה נדלקים כל אורות העיר ותחושה מבטיחה ומסקרנת עולה בך לקראתם. ישבתי על הכסא, בשעות האלה שכולם כבר הולכים הביתה, ובהיתי בדברים שאיש אינו נותן עליהם את דעתו. במרחק הזמן שעבר מאז לעכשיו עבר נצח ועברו דקותיים.
שישי שם, לפני ארוחת שבת, ריק, שקט, רגוע- שבת טובה ומבורכת. ואילו שבתות יבואו עלי פה?
מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול 