בהנחה ש

נאמר שאלו הפנים שלי.

מה הייתם חושבים עלי?

 

לפעמים זה כל כך מייאש,

ולפעמים נושבת בי איזו רוח פרצים- אין לדעת מהיכן- ומבטיחה- עוד יהיה, מה את דואגת, עוד יהיה.

 

 

כח

"כן, אבל אין לי כח."

 

אישה זרה לחלוטין, אלי, באוטובוס- אחרי שקמתי כדי לאפשר לה לרדת בתחנה. כשראיתי שהיא לא זזה שאלתי אם לא התכוונה לרדת פה, וזה מה שהיא ענתה.

 

הלוואי ותמיד יהיה לי כח.

Now the choice is made and the wrong is done

 

 

די, קרה, עבר.

מביך, טעות-

אבל זה לא אומר עלייך כלום.

וגם- אף אחד לא יזכור את זה.

קשורים אחד לשני באיזה חבל בלתי נראה

קיבלתי הודעה,

מהבחור לשעבר.

בה הוא כותב כל מני שטויות-רוחניקיות-שצר-לי-אבל-אני-מזלזלת-בהן, בעיקר הוא כותב שהוא הגיע למסקנה המרעישה (!) שהקשר שלנו מזיק לו בנסיון להשיג אהבה חדשה וכיוצא באלו. בהתעלמנו מכך שאין ביננו שום סוג של קשר למעט זיוני שכל ברשת החברתית, אני בהחלט יכולה לראות איפה הוא צודק.

 

לא הייתי מייחסת לעניין יותר מדי חשיבות אלמלא לפני פחות משבוע עלה בי חשק חזק נורא להתקשר אליו ולהציע לו לבלות איזה ערב ביחד, נואו פילינגס, רק זה וזהו.

כבר סכמתי עם עצמי להרים אליו טלפון היום.

ואז, כמו הוא קשור אלי באיזו צורה על טבעית שמעבר להבנתי- הוא יוצר אתי קשר כעבור יומיים.

 

אני לא מאמינה בשטויות האלו בדרך כלל, וגם עכשיו אין לי שום ספק שמדובר בצירוף מקרים ותו לא, אבל זה כבר כמה פעמים שזה קורה לי- אנחנו לא מדברים חודשים, ופתאום הוא רץ לי במחשבות. כמה ימים אחר כך- או שאני רואה אותו במקרה, או שאני מקבלת ממנו טלפון או הודעה. מעניין מה זה העניין הזה, ומתי זה הולך להפסק. כי אני באמת חושבת שזה קרה כבר חמש פעמים לפחות.

 

עניתי שאני מאחלת לו אושר ועניינים שכאלה,

אני באמת מאחלת,

רק,

אם אפשר,

אם יש שם מישהו-

 

אני בתור הזה כבר הרבה זמן, וזה לא יפה אם הוא יקבל לפני.

מולקולות (או חלקיקים קטנים אחרים)

לא השתפנתי!

 

לא נפילה

 

לא חייבים

 

לא שמה. בינתיים -אומץ-

 

 

בחורה ערבייה מסבירה לי על פרדוקס הטנק של תורת היחסות הפרטית, ואני מדמיינת את הטנקים זוחלים ברחובות מג'דל שאמס, מועכים לאבק את החצץ

 

בור ועם הארץ (דארלינג)

 

שעה שהם בוודאי סימנו להם בראש X וחייכו- אחד נפל.

 

לא זורחת משום חור אז שלא יהיה נדמה

 

ויש תועלת בהכל

 

פחד קל

שמא בהודו

איבדתי ידע

וזה

יותר ממה שהרווחתי?

 

קלולס, ומאוד טפשה

 

ומחר

מ-ר-ח-ב-י-ם

של מדבר

ושקט

וגובה

ונוף

אמן.

 

עבר

חלף

לא כאב

 

ויש מישהו שמקפיד לשאול שאלה אחת בכל פעם

 

והכל ניסוי חברתי

 

לא מעיזה

אז לא

 

איך אני אראה פה

בצעד נמרץ על ההר

עם העיניים המפוחדות שלי

 

אף אחד לא שואל אז הכל   נ ו  פ  ל .  .   .   .

 

 

ישנם דברים שפשוטים מדי כדי להסביר…

 

Down

ובצדק

רבי מעלה וחשיבות

 

שמים אפורים

אני צריכה מחברת

חדשה

לא יכולה לדמיין –

איך יראו החיים שלי ארבעה חודשים מעכשיו

 

קיצוץ

של מי

בדיוק

או של מה

של עצמי

 

להגיע ל-

ואדי ירוק ב*****

ולקרוא

ספר חדש

של יהודית קציר

-ולהיות שמחה-

 

די כבר עם לאנעיםלי

 

האם בן-אדם מסוגל ליצור מערכת שלמה

שהוא לא מסוגל

לחזות את ההתנהגות שלה?

 

לא מתאים

 

 

הכל פשוט הרבה יותר

 

מצב רוח סלחני ונוסטלגי

(דרך אחרת להגיד: לא יודעת למה אבל בא לי לשכב עם האקס.)

לפעמים אני מפחדת שזה נכון

"…היא לא היתה תמימה ולא לא כנהף אלא להפך: היא היתה חכמה וכנה מספיק כדי לשקר. הם גמלו זה לזה בשקר הגדול והמתמשך- שאהבתנו לדברים גדולה מאהבתנו לאהבתנו את הדברים…"

 

"… אני חושב שבגלל זה אני כל כך מתענג על הכתיבה אליך. זה עושה את זה אפשרי להיות לא כמו שאני (…) עם כתיבה, יש לנו הזדמנות שנייה…"

 

---

"… ככל שהבנייה התקדמה הוא אהב יותר ויותר את השלד העשוי קורות ועמודים זמניים, אהב אותו יותר מאשר את הבית עצמו, ובסופו של דבר שכנע את הארכיטקט המסוייג להכניס אותם לתוכניות הסופיות. גם הפועלים הופיעו בתוכניות. לא בדיוק פועלים, אלא שחקנים מקומיים ששילמו להם כדי להיראות כמו פועלים, ללכת על קרשי הפיגומים, לדפוק מסמרי דמה לתוך קירות מיותרים (…) הבעיה של מנחם היתה זו: היה לו יותר כסף משהיו לו דברים לקנות (…) הוא המשיך לקנות את הדברים שכבר היו שלו…"

 

:אני לא חושב שיש הרבה מגבלות לכמה מצויינים אנחנו יכולים לעשות את החיים." (אלכס לג'ונתן. הו, הקיטש)

 

"שאני לא אוהב מועדוני לילה מפורסמים. הם גורמים לי להרגיש מאוד עגום ונטוש. האם אני משתמש במילה נכון? נטוש?"

 

"…החלומות שלנו לא יכולים להתקיים באותו הזמן. אני כל כך צעיר, והוא כל כך זקן, ושתי העובדות האלה צריכות לעשות אותנו אנשים שהחלומות שלהן מגיעים להם, אבל זאת לא אפשרות…"

 

"לא, הוא אמר, רוחות הרפאים שלי לא שם.

(יש לך רוחות רפאים?)

(כמובן שיש לי רוחות רפאים)

(איזה מין רוחות רפאים יש לך?)

(הם בחלק הפנימי של העפעפיים שלי)

(גם רוחות הרפאים שלי מתגוררות במקום הזה)"

 

בכל מואר/ ג'ונתן ספרן פויר

 

הקטע שם, עם הקופסאות- יפה מכדי שאוכל לתאר, וארוך מדי להעתיק.

 

 

בין אופנה לטעם

"דיברתי עם נ'"

"ומה שלומה?"

"היא בסדר, את יודעת. נראית טוב. טעם אופנתי בעייתי, כמו תמיד, אבל נראית טוב."

"מה..?"

"בעייתי, טעם אופנתי בעייתי."

 

לפעמים הנורמליות שלה מביכה אותי, מלאה אותי. אני אוהבת אותה מאוד, אבל- ישנם דברים שלא כדאי להתייחס אליהם כאל אמיתות אוניברסליות. אחד מהם, אם לא ראש הרשימה הזאת- הוא אופנה. כל מי שמרשה לעצמו לתת ביקורת אופנתית לאחר, בייחוד אם היא מעליבה או מתנשאת-מבחינתי ראוי לגיחוך. ואתם יודעים מה- לא נעים לי להגיד אבל אני כן יודעת מה אופנתי. אני בוחרת שלא לממש את זה מחוסר הסכמה או שמא מעצלנות גרידא, וגם בראייה יותר מופשטת, לו הייתי צריכה לדרג מי מבינה יותר באופנה, מי מתלבשת בצורה יותר אופנתית, הייתי אומרת ללא כל צל של ספק, ש-נ', מושא השיחה שלנו אופנתית פי כמה וכמה מחברתי לשיחה. אבל אני לא אומרת.

פשוט קצת מצחיק אותי- זה נכון, היא לא מתלבשת כמו השינקינאית הממוצעת, היא הרי מקדימה את זמנה. מתלבשת כמו שמתלבשות נערות בעלות טעם מאירופה, חודשים לפני שמגיעה התורה לישראל- שנים הן מכירות- והיא עוד לא השכילה להבין את זה.

זה טיפה מגוחך

שהיא לא שמה לב, שכל מה שהבחורה הזאת לובשת, וזוכה לגיחוך מצידה- היא עצמה תלבש עוד כמה חודשים.

שלא נדבר על משהו מאוד מיוחד שיש ל-נ', ואין לחברתי- טעם. טעם פשוט בבחירת הבגדים- היכולת להגיד- את זה אני אוהבת ואת זה לא. את זה אני לובשת למרות שזה לא אופנתי, ואת זה, למרות שזה ה-טרנד עכשיו- אין שום סיכוי שאלבש.

ולא נעים לי כי

סך הכל

היא בחורה מאוד חכמה.

 

 

אבל, ההנחה היא שגויה

כמה מוזר

שיש אנשים

לא מעט,

שמניחים משום מה שאני-

אוכלת בריא, עושה המון ספורט, הולכת לישון מוקדם, יודעת מה אני רוצה לעשות עם עצמי.

 

יש אנשים בעולם הזה שלא רק מחשיבים אותי לסמל הנורמליות (להעלב? לא להעלב? לא יודעת), אלא גם בטוחים שאני יודעת לחיות נכון.

 

 

נחמד אבל

אתם לחלוטין טועים.

שמישהו יסביר לי רגע

איך חיים

את שאהבה נפשי

כדאי לזכור,

מה אני באמת אוהבת-

מרחבים

שמים

חברים

מדבר

אוויר

כוכבים

שקט

ציפורים

 

ומה טוב כשכל אלו מתנקזים להם יחדיו לטיול אחד. כמה טוב לעמוד בלב המדבר הזה, בראש המפל העצום הזה, תחת עץ השיטה הבודד הזה, ולהתסכל בציפורים שצונחות במהירות מטה ומיד עולות חזרה, על הרי אדום שמעבר לגבול, על המכוניות הרחוקות, איטיות, מחליקות על האספלט, על האופק הזה- שנמתח על כל השמים- מאה ושמונים מעלות (מתי פעם אחרונה ראיתם מאה שמונים מעלות??) של רקיע מרהיב, שלוש מאות ושישים מעלות של נוף כובש, עת אנו עמדים על הפסגה ומשקיפים מסביב. השקט המוחלט הזה לוחץ מעט באזניים. לחיצה נעימה, טובה. הרוח מגיע בשריקות דקות. אני, מצדי תשאירו אותי פה.

ואחר כך, לחוף ים המלח, בבריכות חמימות- משמרת הלילה מתחילה לעלות כבר בשמיים מאדימים. ענני נוצה קלים נמרחים. הצוקים של ים המלח מעלי, הים עצמו- כחול כהה על רקע הרי אדום מונח מולי,וכל גופי שוקע בחמימות הנעימה שבבריכה, שעה שהחוץ מתקרר לאיטו ואוויר נעים של ערב מחליף את האוויר היבש של שעות הצהריים. ראשי צף והשמיים יפים כל כך. יפה הוא המקום, יפים הם החיים. יפה הוא העולם.

 

תודה לך אלוהים

על

המקום ועל

הזמן.