6 מדינות
תרמיל 1
7 סוגי מטבע
3 טיסות
6 חודשים
24 שבועות
180 ימים
16 קילו על הגב
49 גסט-האוסים
2 חבילות הביתה
חברה 1 טובה שהצטרפה באמצע
16 ג'יגה של תמונות
3 מפות
2 מחברות
14 ספרים
עוד שניים שעזבתי באמצע
3 ספרי שירה (!)
3 רכבות
3 ספרי לונלי פלאנט
משהו כמו 12 אוטובוסי לילה
מליון ריקשות
אלף טוקטוקים
2 גמלים
סוס 1
5416 מטר שיא גובה
חודש שלם בכפר 1
שיא של 7 אנשים שמטיילים ביחד
היפוכונדרית 1
שיחת טלפון 1 מלווה בדמעות הביתה
3 אנפוזיות
ארבעה ימים במרפאה
2 תקריות לא נעימות עם פרוקי רגליים
מליון גחליליות
אינספור שדות אורז
אינסוף רגעים עוצרי נשימה
דב 1 שחלק אתנו אוטובוס
בערך 59 מפלים
3,000,040 אלים
מליון כוכבים
5 לילות מעל העננים
4 אופניים בערך
משהו כמו 20 נהרות
ועוד נהר 1 ממש ממש גדול
יום 1 שבו כמעט ונסעתי לסין
הרבה שפות
שפה 1 שאני קצת מבינה
עוד חמישים סוגים של הודית שאני לא מבינה
5 מדינות סה"כ בתוך הודו
(מה שאומר ש-) 4 שנים גג עד שאני חוזרת לשם להספיק עוד מכל השאר
אופנוע 1
סה"כ 14 ימים על חוף
10 מהם ברצף
3 לילות במנזר בודהיסטי
יום 1 ביקור בכת ממש מגניבה (אבל עדיין, כת)
פילה 1 שבירכה אותי (בתמורה לרופי)
דת 1 שלא ידעתי על קיומה (קאודאי, המגדל הגבוה)
אינספור ישראלים שפגשתי שוב. ושוב ושוב
בקושי ג'וינט 1 אם מסכמים את הכל (לא כולל עישון פאסיבי)
בערך 2 ליטר בירה בחצי שנה הזאת
מספר לא ידוע (אבל ממש ממש נמוך) של משקאות אלכוהוליים מקומיים (היה מעניין)
בערך 1000 כוסות צ'אי
בסביבות החצי מליון עוגיות (וכמובן ש-)
5 קילו יותר על המשקל בבית
משהו כמו 20 מאכלים מדהימים חדשים
6 טון אורז במצטבר
אולי 50 שיחות עם תיירים לא ישראלים
מתוכם 48 הגיעו איכשהו לשירות הצבאי שלי
אולי 30 תיירים שהייתי צריכה להסביר להם שמדינת ישראל לא נותנת לנו כסף לטייל אחרי השחרור (!)
זריחה 1 מעל הים (זה באמת ממש מגניב. נראה כמו שקיעה- אבל לא!)
4 קבלות שבת בבתי חב"ד למיניהם
3 ימים במשרצת ישראלים דוחה
עיתון הודי 1 שהופעתי בו
מליון הודים שצילמו אותי (אתם רציניים?! את עומדים ליד הפאקינג טאג' מאהל- ומצלמים אותי?!)
ובתגובה- 3,000 הודים שצעקתי עליהם
13,000 פרות
200 חזירים
12 חתולים
עמוד 1 של ספר שפרה אכלה לי ולא ישוב עוד
טרמפ אחד בג'יפ ממש יוקרתי
ועוד אחד על שקי סוכר בטנדר
1 פלאפל יותר טוב מבארץ
3 ימים של חג מים
5 מליון ליטרים של מים שניסו לשפוך עלי
וגם קילו 1 של טלק שניסו למרוח עלי
ובתגובה- תאילנדי אחד שחטף ממני מכות (של בחורה, אבל הוא היה די מופתע)
שעה 1 שבה הצטרפנו למשפחה בקרבות המים בקמבודיה
20 דולר עולה הביקור באנגקור. 20 דולר!!!!!!!
שווה כל 1 סנט
3 מפלים שירדתי בסנפלינג(!!!!!)
30 ימים שבהם אכלתי דל-בט (אורז עם עדשים) פעמיים ביום
3 פעמים שיצאתי לקצור דוחן בשדה עם סל על הראש ומצ'טה ביד
משהו כמו 7 הודים שהיו כל כך נחמדים שלא הפסקנו לדבר עליהם נצח
נסיעה אחת על הגג (חבל שלא היו עוד)
180 שקיעות מעלפות
אולי 70 מקדשים (הינדים, בודהיסטים…)
שכונה 1 בקטמנדו שאני מרגישה בה בבית
3 מדינות אליהן אני חוזרת בטוח
ועוד 2 לטיול הבא (סין, מונגוליה. מי בא?)
כשבעצם בא לי למליון אחרות (פקיסטן, איראן, אפגניסטן, מצרים, ירדן, סוריה. כנראה לא טיימינג מוצלח במיוחד.)
מליון רגעים של געגועים למשפחה
אלפי רגעים של געגועים לנופים של הארץ שלי, לעברית, לשגרה, לחומוס, אפילו לקווי אגד
סה"כ מקום 1 בעולם שאני מוכנה להודות שהוא בלי כל ספק יותר יפה מהארץ
אולי 3,000 ויכוחים שהיו לנו על 10 רופי (פחות משקל)
7,000 רגעי הארה- אין שום מצב שאני אוכל לחיות במקום אחר חוץ מבארץ.
160 אנשים מחקתי מהפייסבוק ימים מספר אחרי שחזרתי לארץ. זה היה נחוץ.
ארץ 1 שממש לא חשבתי שאגיע אליה, ומצאתי את עצמי מתאהבת בה ובבלתי אפשריות שלה
ילדה 1 רעבה שקניתי לה פפד (מאכל רחוב מדהים)- חוץ מזה- לא כסף. אף פעם לא כסף
סרט 1 שראיתי והתרגשתי (נער החידות מבומביי. אתה לא מבין עד כמה זה אמיתי עד שאתה רואה את זה בעיניים שלך.)
צמיד 1 שילדה עובדת קמבודית התעקשה לתת לי במתנה ("יו אר נייס")
אישה נפאלית 1 שאני באמת קשורה אליה ולא אשכח אף פעם
אינסוף שעות של תסכול מהדרך בה מתפקדת מדינת עולם שלישי
אינספור רגעי ייאוש בעקבות זה- זה כל כך קשה להזיז שם משהו!
ומצד שני- מליוני רגעים של אושר פשוט, תמים, של הבנה
אולי 4 שעות במצטבר שביליתי במשחק בכדור עשוי מעלים, שבשבת עשויה מעלים- לא משנה כמה אנתרופוסוםי אתה- הילד שלך לעולם לא יוכל להעסיק את עצמו ככה עם חתיכת עלה- כמו ילד נפאלי
עשרות עפיפונים על הגגות ברג'אסטן, הודו
ומלא רגעים
לבד
לחשוב
לשתוק
להתבונן
להיות.
מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול 