שעה של קסמים

"רוצה לראות קסם?"

"תלוי, זה קסם יפה?"

"זה קסם מדהים" עונה לי הילד בן ה15 שיושב ברחוב עם חברה.

"אם ככה אז כן" אני משיבה.

הוא שולף איזה כדור מהכיס ומתחיל ללהטט בו בגמלוניות.

"זה באמת קסם ממש יפה." אני אומרת, משתדלת להכניס לטון שלי את נימת הציניות הדרושה.

 

הוא והילדה שלידו, הם בטח בני 14, אולי מעט פחות, אפשר שגם מעט יותר. הילדה מצחקקת "אדיוט" והוא משלב ידו בזרועה והם מסתובבים בקרן הרחוב ומתיישבים על המדרכה בשנית.

עברו שמונה שנים לערך מאז הייתי בת 14, והזכרונות מתערבלים בחדווה במוח שלי שעה שאני בוהה בהם.

היה כיף להיות בת ארבע-עשרה. אני חושבת שזהו הגיל בו התחלתי באמת לחיות, להנות מחברה של אנשים, לצחוק. הרבה דברים השתנו עבורי באותה השנה, ואני שמחה על כל אחד ואחד מהם. ובא לי להגיד להם, לשני בני התשחרות האלה-

יש כל כך הרבה דברים שאני יודעת עכשיו.

ובדמיוני הם עוצרים מהפלירטוטים שלהם ופונים אליי ברב קשב.

ואז אני אומרת- אל תתרגשו יותר מדי מכל האנשים שאתם לא אוהבים בשכבה שלכם, בבית הספר, בתנועה. אתם לא תאמינו כמה מהר הם ישכחו מלבכם ברגע שתסיימו ללמוד. אל תקשיבו לאנשים שאומרים לכם שחברים מהתיכון לא נשארים- אם יש שם אנשים טובים, שמרו עליהם, גם אם על אש נמוכה. אתם לא תאמינו כמה מערכות יחסים משתנות כשאנשים מתבגרים, כשמתערבבות הנסיבות. אל תעשו עניין כל כך גדול מסקס. זה כיף, זה באמת כיף. אם בא לכם ויש מישהו שאתם סומכים עליו, אין לכם שום סיבה לחכות. רק למען השם, תיזהרו. האנשים שהיום נחשבים מגניבים בעיניכם, עומדים להתגלות כלוזרים. טוב נו, לא כולם. חלקם. וגם זה לא בטוח. אם מישהו אומר לכם משהו פוגע, אין ברירה אלא לשכוח את מה שאמר. אל תשאו עמכם מטען של עלבונות, הוא יאט אתכם ויסתיר לכם את הנוף בעיקולי הדרך. תלמדו טוב, תניחו לדברים לסקרן אתכם- ואם משהו מעניין אתכם- תלמדו אותו כמה שאתם רוצים. זה מספיק. תצאו מהעיר המגוחכת הזאת. יש עוד ארץ שלמה לבלות בה, וקווי אגד יקחו אתכם לכל מקום. אל תאמינו לבית הספר ולתנועה- לא ככה מטיילים. בטיול אמיתי אתם קובעים את המסלול, העצירות ונושאי השיחה. ולא סוחבים שימורים. בטיול אמיתי אין טור שלם מאחוריכם ועשרות ילדים לפניכם. זאת ארץ יפה, מרשימה, מרתקת. תנו לה צ'אנס לקחת אתכם למקומות עוצרי נשימה ולעניין אתכם באמת. אל תעשנו. זה דבילי. ומסריח. והופך להרגל מגונה שקשה מאוד להפטר ממנו. אל תנסו להראות כמו הבחורה הכי יפה בשכבה- אתן לא תצליחו. ויעבור זמן לא רב עד שתגלו שמה שעושה אותה יפה כל כך זה ביטחון עצמי, ולא, אי אפשר למצוא כזה בזארה. אם נראה לכן שהיא וחברות שלה עושות דברים ממש מגניבים ואתן לא- אתן טועות. שישי אחד אתן תתקעו איתן באיזה אופן, ותהיו בשוק לגלות כמה משעממים הם ימי השישי שלהן. באופן כללי- כמה משמעמות הן. אל תשבו בבתי קפה. זה בילוי משעמם של זקנים. הם עושים זאת בלית ברירה. אתם צעירים, ויש לכם אפשרות לעשות דברים מעניינים יותר. תקראו, עולמות שלמים מחכים שתגלו אותם. תכתבו, לעולמות השלמים שיש לכם בבטן מגיע להתרווח על איזה נייר. אתם גם תרגישו הקלה מבורכת. דאגו שיהיה לכם לפחות חבר אחד שאפשר לספר לו הכל. ה-כ-ל. זה בסדר להסתיר מהחברים, אבל חייב להיות מישהו אחד שידע הכל, שיקשיב, שיתמוך. תהיו טובים יותר להורים שלכם. הרי בפנים אתם יודעים שהם רוצים רק בטובתכם, אין שום סיבה לעבוד עליהם שעוד לא הבנתם את זה. תשתפו אותם בדברים המשעשעים שקורים לכם. לא רק שהם יעריכו את זה, הם גם יצחקו, ומגיע להם- אתם עושים להם כאלו צרות. תפסיקו לראות טלוויזיה. היא מסתירה לכם את העולם האמיתי, שבו הקהל לא גועה בצחוק כל שתי דקות, ובו האמת מתבררת אחרי יותר משעה וחצי, שבו מאמצים נושאים פרי אחרי זמן רב. אל תעריצו זמרים, שחקנים, כדורגלנים. הם לא ראויים לזה. תעריצו אנשים שעשו דברים חשובים יותר. תאהבו שחקנים. תאהבו כדורגלנים. תאהבו זמרים. תאהבו משוררים. תעריצו את יכולת הכתיבה שלהם. אל תקנו כל כך הרבה בגדים. אתם לא צריכים את כל זה. אל תדברו כל כך הרבה בטלפון, בסלולרי, בפייסבוק. תפגשו עם חברי השיחה שלכם פנים אל פנים. יגיעו זמנים בהם יהיה מסובך לעשות את זה, ואז תבינו כמה חשובה הנוכחות האמיתית, הממשית, של היקרים לכם. תתנדבו איפשהו. עשייה למען מישהו שזקוק לכך נותנת סיפוק שאי שפר לקבל בשום מקום אחר. ככל שתקדימו להבין את זה, כן ייטב. תפגישו בין החברים שלכם מכל העולמות. אם אתם מכירים אנשים טובים, אין שום סיבה לשמור אותם רק לעצמכם.

תעשו דברים שעושים לכם טוב.

זה חשוב.

 

(יצא לי בטעות קצת Sunscreen, אבל אני עומדת מאחורי כל מילה)

 

שני הילדים שוכבים על המדרכה בתנוחת אנחנו-יודעים-שזה-מוזר-לשכב-על-המדרכה-ולכן-אנחנו-עושים-את-זה, לא אמרתי כלום, אבל זה לא משנה. יש דברים שלא לומדים ככה. יש דברים שאין ברירה אלא ללמוד אותם דרך ניסוי וטעיה.

הטרמפ שלי מגיע, אנחנו חולפים על פניהם, ואני יודעת שאני לא יכולה לתת להם שום דבר. חבל.

 

8 תגובות על ״שעה של קסמים״

  1. תודה. לא שאני מעשן או משהו, אבל נחמד לקרוא כזה פוסט, של מישהי שמסתכלת לאחור על תקופה שאני נמצא בה.

    (וקווי אגד לא מגיעים לכל מקום… לפחות לא לאיפה שאני גר. סתם, פרט שולי.)

    אהבתי

    1. בבקשה, בשמחה.

      ברור שקווי אגד לא מגיעים לכל מקום, אבל אני לא יכולה להמליץ לילדים בני 15 על טרמפים. תאמין לי שבמקום שאני גדלתי בו, אגד זו יופי של התחלה.

      אהבתי

    1. כיף לך, זה גיל טוב. אני לא אומרת סתם. 
      אני לא יודעת אם העצות נכונות, הן נכונות לי. גם את תדעי מה נכון לך, אבל עד אז כנראה תהיי קרובה יותר לגילי היום…
      תודה על האמון שאת נותנת בי.
      ועדיין, את תצטרכי להבין בעצמך אילו דברים עושים לך טוב. שיהיה בהצלחה…

      אהבתי

  2. אם הייתי בת 14 הייתי עושה לזה העתק הדבק וקוראת אחת לחצי שנה.
    גילי
    אם הייתי בת 14 הייתי עושה לזה העתק הדבק וקוראת אחת לחצי שנה.
    גילי

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s