היום הזכירו לי משהו שקרה לפני בערך שנה
שהעליב אותי נורא, וייאש אותי נורא
והכעיס אותי נורא
אז גם עכשיו, נעלבתי מחדש, וכעסתי.
נזכרת איך הייתי אז.
ואיך לפעמים זה נשמע כל כך מדהים
אבל בעצם
שמים עליך זין
ואתה בכלל לא מעניין אותם
אם אתה לא בא צמוד
עם תקציבים
אם
לא שכנעת אותם שאתה אחד מהם
ואני מחדש כועסת
זה לא פייר
ואחרי הכל
יש מקומות אחרים
שתוך דקה
כבר שמחו שבאתי
ונתנו לי מה שרציתי
בלי לשאול יותר מדי שאלות
כי ככה עובד ארגון
שרוצה וצריך לעזור לאנשים.
אם מישהו רוצה לעזור-
אומרים לו בוא
ושמים לו כלי עבודה ביד.
ויש ארגונים כאלה
שמרוב שעלה להם השתן לראש
עוד מרשים לעצמם
למיין אותך כמו לאיזו תחרות קשה
ולנפנף אותך
כאילו לא היית כלום
ולשקר שלא צריכים אותך
כי אין לך פרוטקציות
ובכלל
מי שמע
שצריך פרוטקיות בארץ הזאת
בשביל להתנדב
וכל אלו שהלעיזו עלי
שאני הולכת לעזור לכאלו
שהם בכלל לא משלנו
כשבארץ יש ילדים רעבים
הייתי חייבת להגיד
באמת בעצב גדול
שהילדים הרעבים של הארץ
לא מעוניינים לאכול מכף היד שלי
הם בכלל מעדיפים
כף יד של מתנדבת שלא יודעת עברית
או שגדלה במקרה באחד הקיבוצים ליד
או שיש לה כתב יפה
ובכלל
הם לא אוהבים אורז-
הם מעדיפים קוויאר.
מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול 