אני לא מבינה

אנחנו חיים בזמנים מטורפים (בלי קשר לקורונה)- אולי כל הזמנים מטורפים אני לא יודעת. אבל יש לי תחושה שהכל נעשה נורא קיצוני. שכולם נורא החלטיים, שתמיד צריך לקחת איזה צד. זה בא לידי ביטוי בכל כך הרבה צורות, אבל יש תחום שבו זה מעורר בי הכי הרבה שאלות.

אני כבר לא בשוק הפנויים פנויות מעל חמש שנים, ואני יודעת שהמון דברים השתנו מאז, אז אולי הידע והניסיון שלי שם לא רלוונטיים. ובכל זאת- יצאתי עם לא מעט בחורים. עם רובם דייטים ספורים, מקצתם מעט יותר. לפני א' היו לי שני קשרים שהגדרתי רציניים, והיו עוד כמה בחורים שהיו לי תקוות לגביהם והתנפצו. התחילו איתי לא מעט, גם לי יצא להתחיל כמה פעמים, נפרדו ממני, נפרדתי, סיננו אותי,מרחו אותי (לא חושבת שעשיתי משהו כזה, לפחות לא במודע, להוציא פעם אחת), מניחה שמיקבלו אותי (לא עשיתי שום דבר כזה), העבירו איתי את הזמן, לפעמים זה היה הדדי, הכירו אותי להורים, הכירו אותי לחברים… בקיצור. התנסיתי בעניינים האלה. רב הקשרים האלו היו קצרים, לא עמוקים, לא רציניים. נפגעתי לא מעט. אולי גם פגעתי. גילי אומרת שתמיד היו לי עקרונות ולא נתתי לאף אחד לשחק בי. אני לא בטוחה שהיא צודקת. אני זוכרת כמה פעמים שכל כך רציתי שדברים יעבדו שהייתי מוכנה לתת עוד סיכוי ועוד אחד-למרות שברור היה לכל בר דעת שהוא לא בעניין. בקיצור- הייתה לי היכרות עם העולם הזה. אמנם לשמחתי לא יצא לי לחוות את עידן הטינדר- ואני בטוחה שהוא טלטל הכל- אבל אני מניחה שהרבה דברים לא השתנו.


לאחרונה מגיעים אלי כל מני סרטונים של red pill בנושא הזה. אין לי מושג איך הסרטון הראשון מצא אותי- אבל אחרי שראיתי אותו יוטיוב הציע לי עוד ועוד וגיליתי את העולם הקצת עגמומי הזה. התורה בקצרה- נשים צעירות רוצות לעשות חיים עם זכרי אלפא, ואז בגילאים מאוחרים יותר הן נעשות פחות מושכות ומחפשות מישהו שיממן אותן ומתחתנות עם מישהו אומלל כדי לעשות איתו ילדים, לחיות על חשבונו ולא לשכב איתו יותר בחיים. לכן על הגבר החכם להמנע מנשים לחלוטין, או לנצל את "ירידת הערך" שלהן כשהן מתבגרות כדי להנות בלי מחויבות. סליחה אם אני מפספסת לא ממש העמקתי בהגדרות. אני חושבת שיש ביניהם שממש רוצים למצוא מישהי- והם מחפשים אישה "מהזן הישן" ("כבר אין כאלה") שתחכה להם בבית עם ארוחה חמה, תגדל את הילדים ותתן להם לפרנס אותה בכבוד.הם סולדים מ"פמיניסטיות" ומנשים מודרניות. נראה שגם מתירנות מינית לא באה להם בטוב.


בסרטונים שראיתי היוטיובר מראה קטעים של נשים מדברות באופן דוחה על גברים, על הבעלים, האקסים, סתם גברים אקראיים, ואז הוא מנתח את הדברים שהן אומרות, מצביע על הכשלים הלוגיים, על הצביעות, על הניצול, ומזהיר גברים אחרים מליפול למלכודות שנשים טומנות. הם גם נהנים להקריא או להראות סרטונים של נשים מתלוננות על זה שהן לא מצליחות למצוא גבר- ויחד לנתח מדוע הדרישות שלהן גבוהות להחריד, ושאף אחד לא ייפול לזה.


חלק מהדברים שהם אומרים נשמעים לי מאוד נכונים וכואבים. אני בטוחה שלרבים מהקהילה הזאת היה נסיון כואב מאוד. ניכר בתגובות שרבים מהם סובלים הרבה שנים מהשלכות כלכליות של גירושים, מבגידות, ממערכות יחסים מתעללות. הרבה מהדברים שהם מדברים עליהם ממש נוראיים. רבים מהם עברו ניצול דוחה. 


אני כנראה תמימה מאוד, אבל אני מכירה הרבה מאוד נשים. לא את כולן אני מחבבת. אבל אני לא מכירה אף אחת שמתנהגת כמו הנשים שהם מתארים. בצבא נתקלתי בבחורה שהייתה יוצאת תמיד עם שלושה בחורים במקביל (מבלי שידעו זה על זה) וזה רק שיעשע אותה. שמעתי על מישהי שהייתה איתי בשכבה שהיא בוגדת בבעלה על ימין ועל שמאל. אבל זהו. מן הסתם אני לא יודעת וגם לא רוצה לדעת- אבל רב הנשים שאני מכירה מתייחסות לבני הזוג שלהן בכבוד ואהבה. גם כשמערכות יחסים שלהן נגמרות- הטונים לא תמיד נעימים ולא אחת יש משקעים ואפילו שנאה- אבל לא ראיתי אף אחת מנצלת מישהו כלכלית, סוחטת מישהו להישאר איתה, מנסה להתחתן עם מישהו שאין לה כוונה להישאר איתו או רעות חולות מסוג זה. אני מנסה להסביר לעצמי שהסרטונים האלה מגיעים לרב מארצות הברית. ועדיין. אני כנראה מוקפת באנשים שחושבים כמוני, ולכן לא מתנהגים בצורות האלה. 


ונראה לי שזה מה שאני רוצה להגיד לגברים האלה. תחילה- שליבי איתם. התעללות נפשית במערכת יחסים נשמעת לי כמו סיוט שקשה להשתחרר ממנו. אלו שעברו את זה בטח סבלו מאוד. אני רוצה גם להגיד- אם אתם רוצים להמנע מנשים – זה בסדר גמור. אף אחד לא חייב לקחת חלק במשחק הזה, ואם זה גורם לכם רק סבל אז אל תכריחו את עצמכם. אנחנו עוד לא עומדים בפני הכחדה, וספציפית כאן בישראל שיעור הילודה גבוה מספיק. אני לא הייתי רוצה לחיות ללא זוגיות, אבל יודעת שיש אנשים שמעדיפים את זה כך- וזה לגיטימי לגמרי וממש לא ענייני. אבל רוצה רק לפקוח את עיניהם לדבר אחד- הנשים שהם מתארים שם נשמעות חתיכת טיפוס מרגיז. כל מה שמעניין אותן זה שופינג- בגדים, תכשיטים, מכוניות יקרות וחופשות. הן עובדות בעבודות שלא דורשות כישורים מיוחדים ותכלס מחכות שיגיע מישהו שישלם עליהן ויגאל אותן מהצורך לעבוד. הן עסוקות כל הזמן ברשתות החברתיות, בלאותת לכולם כמה החיים שלהן מושלמים. אין להן עניין בקשר אמיתי, רק בארנק. הן בוגדניות,פלרטטניות, רק מחכות להזדמנות למצוא להן מישהו עשיר יותר/יפה יותר/גבוה יותר ולהשתדרג אליו, הן עקרות בית שלא עושות שום דבר ומצפות שהגבר שלהן יעשה את כל עבודות הבית, הן מזניחות את המראה החיצוני שלהן אחרי הנישואין ולא משקיעות יותר עבור הבעלים שלהן, הן מבזבזות את הכסף של הבעל על איפור ותכשיטים,וכו' וכו'. 


רציתי רק להאיר את עיניהם, שמדובר בסוג מאוד ספציפי של בחורות,וממש לא כולן כאלה. ומאחר והם כל כך טובים בלזהות אותן- יהיה להם קל להתחמק מהן. אבל נראה לי שהם לא מעוניינים בכך. הם רוצים לעצמם את הבחורה המושכת, המאופרת, הלבושה בגדים אופנתיים. הם עצמם נחרדים מנשים שלא מסירות את כל שיער הגוף, שלא מתאפרות ומתלבשות עבור הבעלים שלהן. והכי הכי גרוע- וזה משהו שהעציב אותי מאוד- הם עדיין מתייחסים לסקס כאל מטבע. כאל מחוייבות של האישה אל הבעל, כפי שהוא מחוייב לכלכל אותה לטענתם. הם מוכנים, ברב טובם, לקבל הפסקות קצרות אחרי הריונות, אבל נחרדים מהרעיון שאישה מניקה לא מעוניינת יותר שיגעו לה בחזה, מאישה שרוצה קצת ספייס לעצמה אחרי יום שלם ששלושה ילדים טיפסו עליה. הם מתייחסים לעבודות הבית וגידול הילדים כמו חופשה עם קצת מטלות ("הייתי כמה ימים עם הילדים. אתה שם אותם מול הטלוויזיה מחמם אורחה במיקרו ויש לך את כל הזמן לעצמך"), ובאופן כללי וייב של תחילת המאה שעברה.


בלי להתגרות בהם יותר מדי, נראה לי לעיתים שהנשים שהם שונאים, והגברים האלה עצמם- מגיעים אחד לשני בדיוק. שניהם מתייחסים למערכת יחסים כאל עיסקת חליפין ותו לא. יופי סקס ונעורים תמורת כסף ומעמד. שני הצדדים מסתכלים על מערכת יחסים פוטציאלית ושואלים את עצמם "מה אני מפסיד" ולא "מה אנחנו מרוויחים". לדעתי זאת דרך מעוותת לבחון קשר זוגי (אמנם שיש בהחלט מקום לוודא שלא מנצלים אותך) ולא נשמע לי שזה מתכון למערכת יחסים אוהבת במיוחד.


ומנגד, כבר הרבה זמן שאני נעה באי נחת בכיסא כשאני קוראת "פמניזם" ו"פמניסטיות" מודרניות.זה מוזר לי מאוד להגיד את זה כי אני חייבת את כל מה שיש לי בחיים לפמניזם. אני אישה משכילה שעובדת בסביבה גברית ומגדלת ילדה. כל הדברים האלה ועוד רבים אחרים לא היו מתאפשרים בלי פמניזם, ובלי מי שפרצו את הדרך הרבה לפני. אני אסירת תודה להן, ושמחה מאוד על הזכויות של שאני רואה כטבעיות. ועם זאת מאוד מציק לי לראות את המאבק הפמניסטי מופנה לעתים למקומות על גבול הביזאר – במיוחד שיש עוד כל כך הרבה לעשות למען כל כך הרבה נשים נטולות זכויות. אני מרגישה לעיתים שפמניזם הפך לשם כולל לשנאת גברים וזה משהו שאני לא יכולה לסבול. גברים הם השותפים הטבעיים שלנו בדיוק כמו שאנחנו השותפות הטבעיות שלהם. גם אם אנחנו בוחרות שלא לחלוק איתם את חיינו- הם ההורים שלנו, האחים שלנו, הילדים שלנו, הקולגות שלנו. אי אפשר להפוך אותם לאויבים וזה גם מיותר. 
מאוד לא ברור לי איך נוצר הקיטוב הזה, ושני צידי המתרס נראים לי עיקשים וממורמרים. מתבצרים בעמדה של אויבים. נראה לי מאוד עצוב לראות את העולם ככה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s