Fireflies

 

אם זה בוער אז זה בוער.
איזה יפה זה. משהו אפל ומואר ביחד.
פתאום באמצע נהיגה השיר הזה התרנדם לי ושכחתי ממנו כבר ואז פתאום הבנתי את המשמעות המילולית של fire flies וזה היה יפה ונכון, ואז פתאום חשבתי- ובעברית? גחליליות. גחלים קטנים בלילות. אפילו יפה יותר.
ובבת אחת נזרקתי להודו. לפעם היחידה שראיתי גחליליות. ואיזה יפה זה היה.
איפה זה היה בכלל. על גבול הג'ונגל. אצל האיש השקט ההוא. גוקרנה? הנה אני עכשיו בגוגל מפס. מייסור? איזה כפר עזוב בצידי הדרך? לא זאת לא היתה מייסור. מייסור היא עיר של ממש (אולי צ'רן גאלה?). לא היה לי אז גוגל מפס לא היה לי אז סמארטפון היתה רק מפה ענקית של חצי היבשת פרוסה על ברכיים בתחנות רכבת, אצבעות מלוכלכות, אוכל בשקיות. פעם בכמה ימים שיחת סקייפ באיזה אינטרנט קפה מקרטע.
רגע גחליליות. זה מזכיר לי. כמה שבועות לפני זה בנפאל, נסענו לאיזו חוות עיזים. מקום לא מתוייר, הטרטרנו לשם באיזה טנדר שעלה מהכביש המשובש, עם כמה נפאלים, ברכיים דחוקות אל ברכיים. ולפנות ערב יצאנו לשוטט בכפר הקטן. היתה שם חנות- כמו בכל הכפרים שראיתי- מן קוביית עץ קטנה סגורה עם דלפק. והמשכנו ללכת וראינו מקומיים שורפים משהו, מדורה די גבוהה. היה שם כנראה איזה דגן מיובש, כי הגיצים היו ארוכים ועלו והסתלסלו מעלה מעלה אל שמיים כחולים עמוקים של לילה חמים. ולא היו לנו ולהם מילים משותפות אז עמדנו ושתקנו יחד והסתכלנו במדורה ובגיצים וזה היה בסך הכל לפני עשר שנים וכבר כמעט שכחתי. אבל פתאום המילה גחליליות הזכירה לי גם את זה.
איזו מצחיקה אני, חשבתי שהודו תישאר לי זיכרון חי וצרוב בבשר, והנה הוא הולך ודוהה. חשבתי שבחיים לא אפספס הזמנות לחזור לשם, והנה לפני כמה זמן היתה הזדמנות- אבל אני לא יכולתי להעלות על הדעת שוב את הלכלוך הזה את הקבצנים את ההטלטלות בדרכים לא דרכים. וכמו המערבית שאני נסעתי במקום לאמריקה. להתלכלך בטבע פראי תחום היטב במתחמים מוגדרים להקים בהם אוהל. קבצנים ודרי רחוב דיברו איתנו רק בסן פרנסיסקו. הנה הכל נקי וטוב ויפה.
פתאום הבנתי שאני לא יודעת אם אסע למזרח מתישהו שוב בחיי.
רגע גחליליות מזכירות לי גם- האמפי, הודו. בלילה כשירדתי מהסלעים שהם ממלכת הקופים, או שבכלל חזרנו מהקרנה של סרט בגסט האוס של ישראלים? בכל אופן עברנו דרך שדות מוצפים, כנראה שדות אורז. ושאון- אין לי מילה אחרת לתאר את זה מלבד שאון- של קרקורי צפרדעים, רעש חזק כמו כביש סואן- אי אפשר לשמוע כלום חוץ מזה, אי אפשר לשמוע אף אחד מדבר, מהדסים בסנדלים בחושך מנסים לא למעוד מהתלולית אל תוך השדה המוצף. כמה רנדומלי הזיכרון. גחליליות הופכות לקרקורי צפרדעים.
וזכרון הערב ההוא עם הגיצים והמדורה בנפאל מייד מושך אותי לחודשים אחרי, בלאוס- חזרנו רכובות על האופניים מלגונה קטנה, ובדרך נקרתה לנו מסיבה משפחתית, והמשפחה הזמינה אותנו פנימה בהתלהבות והשקתה אותנו אלכוהול ושמחה בזרים האלה שהיוו קצת אטרקציה, והיה שם כל כך שמח! כולם רקדו וצחקו. ומתישהו נאצלנו לעזוב ואני זוכרת ממש את השער ואבן השפה שמפרידה את הבית מהשביל שעליו נסענו בחזרה אל העיירה.
ואיפה אהיה עוד עשר שנים?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s