Am I grateful enough?

א' דיבר עם הבוס שלו בטלפון, וכל מה שאני שמעתי זה את א' אומר "כן, כן, בטח שאני מבין." בינתיים אני מאחוריו פצחתי בריקוד של אושר.הורידו את א' למשרה חלקית. מה שאומר שאני מקבלת אותו לכמה ימים בשבוע. כלכלית אנחנו יכוליםל להתמודד עם זה, וגם ככה אם היה אפשר הייתי קונה לו עוד ימי חופש. נכון, זאת לא חופשה ואי אפשר לצאת מהבית- אבל בינתיים אנחנו נהנים מכל רגע. פצפונת בכלל לא מאמינה למזלה הטוב, ומדי פעם כשאני מניקה אותה וא' מתחיל לשיר איפשהו בבית היא מפסיקה מיד לינוק ומסתכלת עלי במבט שאני מפרשת כ "לא נכון! איפה הוא???" מלא בהתרגשות.
ככה שנכון שקטסטרופה אבל אני די בהיי.
לא כתבתי כאן כמעט בכלל על פצפונת. על מה שלמדנו עליה עד כה. בתור התחלה, אני שמחה לדווח שמדובר בתינוקת הכי חמודה בעולם. אמנם לפעמים היא מטריפה אותי אבל היא נהדרת. יותר מהכל, פצפונת אוהבת להיות עירומה. רב התינוקות מעדיפים להיות ערומים, אבל עבור פצפונת זאת ממש אידאולוגיה. היא מקפידה להראות לנו בכל דרך אפשרית את מורת רוחה כשמנסים להלביש אותה, אבל כשמפשיטים אותה היא זורחת.הדבר היחיד שמתעלה על עירום מבחינתה הוא מקלחת. היא כבר למדה שכשמפשיטים אותה זה מה שעתיד לקרות, וכשהיא נישאת אחר כבוד לחדר האמבטיה היא פוצחת במה שאני מפרשת כצווחות ניצחון עליזות, וחוגגת את הכניסה למים בהשפרצות מאושרות עלינו ועל כל הסביבה. מדי פעם אני מכניסה אותה לשם בלי כוונה לקלח אותה, רק לשטוף לה את הטוסיק- ואת המבט הכועס שלה כשאני מניחה אותה על מגבת לאחר רחצה בכיור קשה לפספס, לא כל שכן את צרחות המחאה. אז כן, הילדה שלנו אוהבת מים. אפילו לקחתי אותה לשחיית תינוקות לפני שהתרגשה עלינו בהלת הקורונה, והיא היתה המומה כל כך משפע המים עד שפלטה צעקת שמחה מתפעלת.
עוד דבר שהיא אוהבת, לשמחתי, הוא שמקריאים לה סיפור. במיוחד אחד מונוטוני ומשעמם להחריד, אבל כשהיא רואה את הספר מתקרב היא מנפנפת בידיים וברגליים בהתרגשות,ובכל עמוד מעבירה את מבטה אחרי האצבע שלי כשאני מראה לה- חתול, ארנבת, רכבת. היא כלכך נהנית ממנו שאני מוצאת את עצמי מרחיבה ומספרת לה על הקטר ועל הים ועל כל מה שמצויר שם, והיא ממשיכה להקשיב.
בכלל, התכונה הבולטת שלה היא סקרנות. היא רוצה לראות. הכל. עכשיו. לפעמים במנשא אני מכסה אותה בכיסוי נגד שמש, ואז כשאני מתכופפת אחרי דקה אני רואה שהיא הצליחה לשרבב את הראש שלה במרווח הצר כדי להיטיב להתבונן החוצה. שזה די מרשים כי בגיל הזה הם עושים מעט מאוד פעולות מכוונות.
א' ואני מסתכלים עליה בהתפעלות, ושואלים בקול איך הצלחנו שנינו לייצר דבר מושלם כזה.
בהרבה תחומים בחיים, אני בן-אדם שלא מאמין שמגיע לו. לא האמנתי שאסיים את התואר, לא האמנתי שאמצא עבודה, לא האמנתי שלא יפטרו אותי אחרי שבוע,לא האמנתי שאמצא זוגיות נכונה וטובה,לא האמנתי שאני אכנס להריון… ואז כשקרו כל הדברים בדרך- האמנתי עוד פחות שנצליח להביא ילדים לעולם. כשההריון התקדם לא האמנתי שהלידה תגיע. ואולי בגלל זה, כשהיא נולדה, ושמעתי מישהו אומר "תקראו לרופא ילדים" כי היא לא בכתה- לא היה לי ספק שקרה הנורא מכל. אחרי שתי שניות היא  בכתה בכי קטן וחמוד, ומאז אני מאושרת. מאושרת כי שום דבר מכל אלו- אני לא לוקחת כמובן מאליו.
לפעמים אני מניקה אותה ומלטפת את הגוף הקטן והשמנמן שנצמד אלי, מהקודקוד המתוק ועד לאצבעות הרגליים השמנמנות, ולא יודעת איך אפשר להודות על ניסים כאלה. אומרים שהנקה משחררת הורמון כזה, שעושה לנו טוב בגוף. אני חושבת שזה נכון- לפעמים אני מסתכלת עליה יונקת בשקיקה, הראש המושלם שלה לחוץ אל השד שלי, ויד קטנה ושמנמנה מונחת עליו. העיניים שלה עצומות וכל תווי הפנים שלה מתנקזים לפס שחור יפהפה ומושלם של ריסים כמו בציור. ואני לא רוצה שהרגע ייגמר ואני לא רוצה להפסיק ללטף ולהתפעל.
המסקנה שלי היא ששווה היה לסבול את הקשיים של ההתחלה בשביל להניק אותה. בשביל זה, ובשביל הפעמים שהיא מפסיקה לינוק רק כדי לשחרר לי חיוך כובש של שותפה לסוד, ומיד להמשיך לינוק. וגם בשביל הירכיים שלה שעולות ותופחות, ובשביל הלחיים שעולות על גדותיהן ונשפכות.
לפעמים אני מצטערת בשביל א' שהוא לא יכול לחוות את זה. הוא לא שותף לצער שלי אז זה בסדר.
היא למדה להתהפך מהגב לבטן, ועכשיו לא עוברת דקה מהרגע שאני מניחה אותה על משטח והיא מיד מתהפכת. העניין הוא שהיא שכחה בינתיים איך מתהפכים מהבטן לגב, ולא תמיד היא רוצה להיות על הבטן בכלל. אז מה שקורה זה אני מבלה את ימי בלהפוך אותה בחזרה לגב, לחכות שתתהפך ותבכה, וחוזר חלילה.
אבא שלי אמר לי שהוא לא חשב שהאמהות תתפוס אותי "עד כדי כך". ע עכשיו אני לא יורדת לסוף דעתו. ואיך אפשר בכלל להתפס פחות מזה?

11 תגובות על ״Am I grateful enough?״

  1. איזה כיף! זה פוסט של אהבה טהורה ואמיתית בין אמא לבת. ובכלל, יצרת לימונדה מהלימון שכן בזמן שלכולם קשה עם ההישארות בבית, את מצאת את היתרונות. שרק ימשיך ככה…. אני מקנאה ברמות על! 🙂 אבל קנאה טובה… ומפרגנת.

    אהבתי

  2. התיאורים שלך קסומים ומאוד מזכירים לי את הילדון בגיל הזה.
    מה שאבא שלך אמר לך, זה משהו שבאיזשהו שלב אמרתי לעצמי – לא חשבתי שאני אהיה אמא "כזאתי". והיום כבר לא ברור לי איך אפשר להיות בכלל אמא"אחרת"

    אהבתי

    1. אני מאוד אוהבת את הפוסטים שלך על הילדון. האמת היא שביני לביני אני מכנה את פצפונת הילדונת, ככה א' ואני קוראים לה תמיד. אבל בגלל שישנו הילדון שלך קשה לי לכנות אותה ככה גם פה🤔

      אהבתי

      1. אוי, לא התכוונתי לגנוב לך את הכינוי 🙂
        האמת היא שדווקא בינינו אנחנו אף פעם לא קוראים לו ילדון. לרוב קוראים לו מתוקי. ומבחינתי את כמובן מוזמנת להשתמש בכינוי הזה גם פה.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s