מה ידעתי בתיכון

פעם בשבוע אני מלמדת שתי תלמידות מתמטיקה. הן ילדות על סף הנערות, יש להן שכל אבל לא תמיד יש להן חשק להתאמץ. עכשיו הן התחילו ללמוד על פונקציות, ואני יושבת איתן ומסבירה להן כמיטב יכולתי.
אחרי שני שיעורים כאלה, אני שמה לב שהן ממש לא תופסות את הקונספט הבסיסי של מערכת הצירים, למרות שבכל פעם שהן מעלות שאלה שחושפת אי הבנה בתחום הזה- אני תוקפת את הנושא מכיוון אחר, מקווה שהפעם זה ייקלט (אולי זאת בעצם הבעיה? אולי הן לא מצליחות להבין שאני מסבירה להן את אותו דבר בכל פעם, כי מבחינתן אין קשר?).

בבית אני מדברת עם א', מספרת לו על השטויות שהן עשו הפעם (יש להן חוש הומור מצוין, לא פעם אני עושה מאמצים כבירים לא לצחוק איתן ולהסחף לבדיחה), ובין השאר על מערכת הצירים שלא נקלטת. א' טוען שזה לא הגיוני, שהן צריכות להבין את זה בקלות. אני מסנגרת עליהן, אבל נאלצת להודות שמדי פעם הן שואלות אותי בהיסח הדעת "כמה זה שמונה חלקי ארבע?" ותולות בי עיני עגל (מהפעם הראשונה שהן עשו את השטות הזאת, בתחילת השנה, הבהרתי להן שאני לא עונה על שאלות כאלה ושאני לא מרשה להן להתעצל. הייתי מצפה שעד עכשיו זה יחלחל, אבל מדי פעם מבליחה השאלה).

כחלק ממסע ההגנה על הבנות אני אומרת שאני לא יודעת מה הבנתי בתיכון מכל הדבר הזה. א' מבטל בהינף יד "שטויות, בטוח הבנת. מה כבר יש להבין." אני מהרהרת בכך בזמן שאני יושבת על הספה, ואז עולה בי זיכרון. אני בתיכון, מתכוננת לאיזה מבחן, משננת לעצמי "כדי למצוא נקודת חיתוך עם ציר ה-X, צריך להציב y=0." אם הייתי צריכה לשנן את זה, הרי שלא הבנתי דבר וחצי דבר על מערכת הצירים.

מש"ל.