ים כמו ציור של ילדים

כמו בכל ערב ביציאה מהעבודה, מפנה מבט לכיוון הים. העננים נערמים זה על זה ליצור חומה בצורה. אין יוצא ואין בא. שמיים נצבעים באדום מתפוצץ ונמרח של שקיעה, והחומה האפורה גבוהה גבוהה.

הכחול העז של הים כאן לא מפסיק להמם אותי. אני מסתכלת עוד ועוד ולא מאמינה. צבע חזק, מטלטל, תופס ללא רחמים בבטן ודורש את תשומת הלב. מכל מקום כאן כמעט אפשר לראות את הים- הוא למטה, הוא ממול, הוא מעל בין קרעי עלוות והרים. לא רוצה שהוא יפסיק להדהים אותי, ובינתיים הוא לא מאכזב.

יש משהו מושלם בים התיכון. בראשי דווקא תמונה אחת מסדרה שבכלל לא צפיתי בה בתור ילדה. מרקו רץ מהנמל לכיוון הבית שלו, ברחובות צרים בין סדינים מתנופפים על חבל ונשים עטויות מטפחת מפטפטות דרך החלונות. מה לסדרה הזאת ולדה אמיצ'ס? סיפור אחד, קורע לב. מציץ מקרנות הרחובות, נדחף בין הבתים, נצעק דרך החלונות- מופיע בכחול- ים. ים שהוא צבע אחד ויחיד, והוא כולו תעוזה לא מתנצלת. מרקו רץ והים איתו.

אני מסתכלת מהחלון הגדול בדירה, הים מחזיר לי את הכחול עמוק הזה שאני נמסה מולו. רק שלא יפסיק לרגש אותי הנוף הזה. כבר שש שנים שאני מתרגשת ממנו, רק שלא יימאס. על אותו ים מצוייר כחול אחיד, כמו בציור מהגן, על הים הזה אני חושבת בכל פעם שקצת חם פה והים בוהק אלי. אני מאוהבת בים התיכון, באורח החיים הזה, שנצרב תחת שמש. בשמן זית חמוץ, בעגבניות נוצצות, בעצים נמוכים, בשיחים דלילים, בחום אימים כבד ביולי אוגוסט הנוראים. אני, עם הגנים שסחבתי איתי ממזרח אירופה, שעורי נשרף בשמש הזאת חסרת הרחמים- חושבת על יוון, על נאפולי, על פורטוגל- החום היוקד הזה הוא האופצייה היחידה.

אדם הוא תבנית נוף מולדתו- גם בעולם הזה שבו כל רחוב יכול להתקיים בכל ארץ, שבה כל אדם יכול להיות תושב כל עיר, גם בעולם הזה עדיין יש משמעות למקום בו אדם צומח ומתהווה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s