החיים שלי טובים #223

בנסיעה ארוכה ושקטה אני יכולה להביט מחוץ לחלון האוטובוס, אל לילה אחרון של ירח מלא ולראות בו ימים שהיו ושיהיו.

אני בוהה לתוך שמיים זוהרים והעיניים שלי נעצמות לעתים במן הזיה של חוסר זמן ושיווי משקל. 

החיים שלי טובים כל כך, אני לא יודעת אפילו להסביר עד כמה. יש לי בראש כמה תמונות שממחישות את זה,

והן לא יוצאות משם.

 

לפני חודש (לא, בעצם לא חודש. הירח לא היה מלא. שבוע לפני הוא היה מלא, והאיר לנו דרך מלאה אבנים מדרדרות בהרי ירושלים.) ההורים שלי אספו אותי בשעת לילה מאוחרת מאוד מהמקום החדש. ניקיתי אותו במשך כמה שעות טובות לקראת המעבר שלי, והם היו באיזור ובאו להתרשם ולהסיע אותי הביתה. השעה היתה אולי אחת בלילה. בדרך חזרה עברנו בעיר שהיתה פעם שלהם, ובהתקף נוסטלגיה פצחנו בסיור לילי בכבישי העיר החולמת. לא היתה בחוץ נפש חיה, ורק המפעלים פלטו עשן סמיך לחלל האוויר. עברנו ליד כל הבתים שהם עברו ביניהם, וליד כל מיני בתים שאנשים אחרים שאני בקושי מכירה גרו בהם, וההורים שלי היו כל כך עליצים ומקסימים וראו ממש בפנים שלהם שהם אהבו את העיר הזאת. כשהתקרבנו לקצה העיר, ואוויר קר של לילה נכנס דרך החלונות הפתוחים של הרכב והכה בפני בחוזקה, הרשיתי לעפעפיים הכבדות שלי להסגר. מפעם לפעם עוד התעוררתי, מודעת לחלוטין לכך שאני יושבת במושב האחורי עם הרגליים מקופלות אל החזה, ואולי פרט לעובדה שעולים ממני אדים חריפים עם ריח חומרי ניקוי ואקונומיקות- אני לרגע שוב הבת הקטנה שלהם שנרדמת בדרך הביתה בנסיעת לילה ארוכה.

 

אני עושה מה שאני אוהבת ומכוונת למה שטוב לי,

כרגע אני מרוצה מהמקום שאני נמצאת בו ומהצורה בה מסתמנת המשך הדרך. אני יודעת שנכונות לי שנתיים קשות מאוד, וזה מפחיד אותי- אבל לא כמו בעבר. יש בי משהו שאומר שאהיה מסוגלת להתמודד. לא תשמעו אותי אומרת את זה, כי אני לא אוהבת ליצור ציפיות, אבל נדמה לי באמת שאוכל לשרוד. עם כל הטפשות והעצלנות- אני אוציא משהו מהראש הזה וזה יהיה בסדר גמור.

אני מרוצה מאיך שאני נראית ויש בי השלמה שקטה עם מידות הגוף שלי. אני בכושר שוב, וזה גורם לי לחבב אותו הרבה יותר. אני אוהבת את הבגדים שיש לי בארון ולא מרגישה צורך לקנות משהו חדש- וזה בהחלט שינוי מרענן. אני חושבת שכל מיני אנשים מחבבים אותי למרות שלא בדיוק מגיע לי, אבל זה מחמיא לי מאוד אז אני אומרת תודה ומחייכת. אני מאוד אוהבת לקרוא שירים של יהודה עמיחי, גם כשאני לא מבינה אפילו שמינית ממה שהוא מנסה להעביר. במקום הזה בחיים שלי, עם כל המספרים האלה שמנפחים לי את הראש, אני זקוקה למילים האלה, הזורמות, היפות, שלא נחתכות בקמצנות- אני זקוקה להן לפחות כפי שאני זקוקה למים לשתייה.

 

ועכשיו ללמוד.

לילה טוב.

3 תגובות על ״החיים שלי טובים #223״

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s