ירוקה

אם אני לא אאכיל את עצמי בולשיט אני אגווע ברעב


יכולתי להתעלם, אבל הבעיה איתי היא שזה אומר שהייתי אוכלת את עצמי אחרי כן כמה ימים טובים. טוב עשיתי שהשכלתי להשלים עם זה וסבתי על עקביי לומר שלום ולהחליף דברי הבל.

ראיתי שהוא קלט אותי אבל התעלם, אפילו התחבא. אני מניחה שהוא שונא אותי, אני לא יודעת אם מגיע לי שישנא אותי או אם לאו, וזאת אחת הבעיות בכל הסיפור הזה.

אני יפת נפש, קשה לי עם זה.

 


 

אני משתקפת לעצמי בחלונות אוטובוסים נוהמים,

ואין לי כח לכתוב אפילו איך זה מרגיש עם כל הג'אז הזה באוזניים עם כל הטפשות הזאת בראש עם כל הייאוש הזה בעיניים.

 

נמאס לי לחפור על זה אבל זה נושך בי מבפנים

 

יש בי משיכה לחום אנושי למגע אנושי יש לי מחסור בשני אלה

 

 

(לא אתנצל שוב על שלמה ארצי, בואו נעשה הסכם שכל עוד זה מ"שניים" זה בסדר.)

 

מישהו שם התקרב אלי קצת,

ואני כמו איזה מגנט מסתובבת לפי התנועות שלו, שמתי לב

כאילו לא שולטת בזה

נורא ואיום

זה כבר עד כדי כך חמור

 

אני מגרדת זכרונות אחרונים, קרועים, מתקלפים- מבאר שאף פעם לא מתייבשת לחלוטין

אבל

מיום ליום משהו בה הופך רדוד יותר

והמחשבות הללו הופכות עצובות יותר

אסורות יותר

נואשות יותר

 

ואני הופכת

גם

עצובה יותר

נואשת יותר.

 

הערכה עצמית היא שקר גס

הכל מתפורר מול מיטה רחבה מדי

ויש אנשים בעולם הזה שיאמרו עלי שאני חדה

אבל בלילות אני ממש עיגול מושלם

 

ואני לא "יותר מדי" באף תחום

אם כבר "פחות מדי" היא הגדרה הולמת יותר.

לפעמים אני רוצה להושיט יד ולקרוע את הפנים האלה מהמראה,

מן שנאת פתאום.

 

מילים הן לפעמים

געגועים

לאמת.

3 תגובות על ״ירוקה״

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s