"אתם יודעים למה קינאתי בשליט… למה ייחלתי להיות במקומו ולמה בירכת אותו על מולדתו? זה בגלל ערך האדם וחשיבותו במולדתו… בעולמנו הערבי השלטון הוא מי שהורג, ומי שעוצר ומי שמעלים מאחורי השמש את נתיניו זכרים ובנות… אני מתפללת יום וליל שאהיה כמו שליט בארצי.. שהתקשורת תתעניין בי.. שאהיה כמו שליט ושיופעלו לחצים בכל הצורות ובכל הדרכים על מנת שאחזור לחיק משפחתי, אם אני איעדר ממנה בשביל מולדתי. ושאהיה כמו שליט כמספר מרכזי וגדול תמורת סדרה של מספרים ועוד מספרים. יבושם לך שליט על כך שאתה אזרח במולדתך, יבושם לך על החשיבות שלך והערך שלך. יבושם לך על כך שכל העולם עוקב, ולא רק מולדתך, אחרי סוגייתך למן היום הראשון לחטיפתך…. שליט, יש לך מזל במולדתך".
אקבל אל-אחמד, כתבת מכווית.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4136012,00.html
לא זכור לי, בכל חיי, יום שמח מזה, יום חג כזה, במדינה הזאת. אני לא יודעת מה אני חושבת על העסקה הזאת, אבל לראות אותו יורד מהמסוק… לשמוע את אבא שלו אומר לו "בוא לאמא", לראות אותו נכנס למצפה הילה, ויורד במדרגות הביתה- אני בוכה מאושר ומצער, צופה שוב ושוב באותן התמונות ושומעת את אותן הפרשנויות שלא יוכלו לתאר את מה שעיני רואות… תנו עוד קצת מהאושר הזה, מהשמחה הזאת, אני לא מאמינה עדיין שזה קרה, שהוא באמת פה…
לקרוא בוואי נט שהוא אכל שניצלים ופסטה לארוחת ערב ולחשוב שזה לגיטימי לגמרי לשמוח מזה, ולא להאמין, פשוט לא להאמין…
קצת רזה, אבל מה זה חשוב.
בדרך לטיול עברנו ליד עיסאוויה, שם נשים לבושות שחורים וגברים נרגשים עמדו על גבעה והניפו דגלי פלסטין, בציפייה למחבלים המשוחררים. הסתכלתי בסקרנות, אבל פתאום הפניתי מבט. כמו רוב הישראלים, אני לא רוצה לחשוב על המחיר.
מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול 