שלמה ארצי

אין בי חיבה יתרה לשלמה ארצי, מעולם לא הלכתי לראות אותו מופיע בקיסריה ואני לא קוראת לו "שלמה" כאילו הוא חבר קרוב, ובאופן כללי הוא מזכיר לי את יאיר לפיד, ועבורי אין זה דבר חיובי.

אבל לפני הרבה שנים היינו נוסעים לחיפה, והיתה לנו באוטו את הקסטה שלו "שניים", ועד היום יש לנו בבית ספרון קטן עם מילות השירים. היינו מחליפים את חווה אלברשטיין בקסטה הזאת… הדרך לחיפה היתה מסע ארוך וכמעט תמיד היה שבר ענן שהתחיל מעל פוראדיס, ותמיד ליד מלון המדרגות של זכרון שאלתי את ההורים שלי אם הם פעם היו שם בנופש.

והרבה שירים נשארו מאז אצלי בראש.

 

היום בים ראיתי אישה עם בגד ים לבן, ורק מהדרך בה הבנות שלה קפצו מעל הגלים בהתרגשות מהולה ביראה- יכולתי לומר שהיא בטוח תיירת ושהיא מגיעה ממקום בו אין ים. כשעברתי לידה היא באמת דיברה באנגלית אל הבנות, וטפחתי לעצמי על השכם.

מסביבי משפחות עם ילדים, הם בוכים וצוחקים ומשחקים והשמש שוקעת, ואני תוהה אם כל ההורים מודעים לכך שאלו הדיוק הרגעים שייצבעו בצבעי זיכרון דהויים וייצרבו עצמם על קירות המוח בצבעים דהויים.

(או שרק אצלי, אולי, נדמה לי שאני זוכרת כל פעם וכל רגע

מהימים שבהם לקחו ואתי לים. אני זוכרת את החוף הרחוק, ואת השמשיות המצלות הגדולות, וסנדוויצ'ים שהוכנו מבעוד מועד, וקרם הגנה וחוף ריק של אוקטובר, וידיים קטנות חופרות בחול רך.)

 

אתמול מישהו אמר לי שהוא שמע שיש נקודה ליד בית שמש שממנה רואים את הים, ואחרי שעה נפרש לפנינו מישור החוף כולו בשקיעה אדומה לוהטת, והנקודה ליד בית שמש לא היתה מיוחדת כל כך פתאום.

 

בשיחות על זהות והגדרה עצמית אני מתקפלת לתוך עצמי ואוטמת את האוזניים כי

הכל מסובך לי מדי.

 

ואני לא רוצה שיקראו לי יהודייה

ולא מעניין אותי אם זה דת או לאום

וזה מה שהייתי צריכה לענות.

 

וגם הייתי צריכה לומר-

אבל מה זה מפריע לך.

ולא אמרתי.

ככה זה,

הטיעונים הטובים עולים אחרי שהשיחה נגמרת.

 

האמת היא שממש רציתי לעשן אבל אני לא חושבת שזה חכם עכשיו, גם ככה המוח שלי לא מתפקד כראוי.