וכל פעם שהאוטובוס עובר שם אני עוצרת נשימה לכמה דקות
ושומרת קצת מזה למקומות סגורים. או שטוחים
ולפעמים אני לא יכולה יותר לשאת את כל החומר הזה שנדחס לי ממש באלימות לתוך הראש
אז אני יוצאת החוצה ופשוט עומדת ומסתכלת במפרץ כפי שהוא נשקף מהבניין הגבוה ההוא
ועוברים כמה רגעים עד שאני שמה לב שצריך לחזור.
החיים על ההר
קורצים לי הרבה יותר מהחיים במישור שאין בו אפילו גבעה אחת לרפואה.
(עריכה)
סך הכל אני מרוצה למרות שקשה לי.
בין גלי הצחוק אני מפנטזת על רומן רוסי ושותקת שתיקות ארוכות מאוד,
אבל הימים עוברים במן שמחה של למידה ולעתים גם הבנה.
מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול 
אני אוהב את חיפה 🙂
אהבתיאהבתי
אני חושבת שגם אני.
אהבתיאהבתי