כשגשם כאן

בצהרים המוקדמים של שישי התחיל שאון גשם דופק על החלונות. אחי הקטן רץ בבית בהתרגשות- "גשם!" וכולנו נדבקנו לזגוגיות כדי לצפות בטיפות העדינות נופלות מטה. בבניין ממול אמא צעירה יצאה למרפסת עם ילדה קטנה, והראתה לה איך היא מושיטה את ידה החוצה לקלוט את הטיפות המשמחות. הילדה לא הראתה סימני התרגשות והצטנפה בזרועותיה מפני משב רוח קריר. האם חייכה, השכנה מלמטה חייכה, חייכו הילדים בחלון הקומה השנייה, וחייך כל הרחוב כשהלך הטפטוף והתחזק, הפך לרגעים ספורים לגשם של ממש.

כמה שעות אחרי זה כל הרחובות שטופים, רעננים ומבריקים. מקצה העיר אפשר לראות את ההרים הרחוקים, שזכו ודאי גם הם לממטרים, ואף שאיני שם אני יודעת שגם הם מדיפים ריח רענן של גשם ושל אדמה שמרווה עצמה. הברושים הקרובים אלי מלפנים דוקרים שמים תכולים, אבל השכונה מאחורי מכוסה עננים כבדים ומבשרי גשם.

 

לא הייתי פה בחורף שעבר כדי לראות באכזבה איך הארץ משוועת לגשם שלא בא, אבל שמעתי שהקיץ עשה פה עוד סיבוב במסווה. אני רוצה לקוות שהשנה נזכה לחורף אמיתי וטוב, שישקה וימחה ויצמיח ויוריק.

 

כשימי אלול נאספים וחגי תשרי מבשרים על עצמם בשמחה עם פרסומות לבשמים ולכלי בית, עם מוספי סיכום השנה תוכניות סיכום השנה מצעדי סיכום השנה, ומתקרבים ימי סליחות וכפרות, אני מתגעגעת לסתיו שנאסף ומבשר על חורף אמיתי שיוריק גליל וגולן, יציף את נחלי הדרום בשטפי בוץ מרהיבים, ויעלה בהרי ירושלים והכרמל אד של ריח אורנים נקי ורחוץ, וביערות הקרן הקיימת יוריקו כל העלוות וניחוח משכר של אדמה טחובה יציף את האפים. והלוואי ותהיה לי השהות להגיע למקומות האלה ולחוש את כל זה מפעפע דרך העור.

 

הלוואי ויבואו על כולנו ימים טובים, ירוקים ורעננים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s