יהודה

אני מאוהבת,

וזה סופי.

 

יהודה עמיחי, חבל שלא קראתי את השירים שלך לפני אחת עשרה שנים,

אז הייתי יכולה לשלוח לך מכתב ובו להצהיר

שהמילים שלך הן המילים היפות ביותר שאני מכירה

ושיש שורות שאתה כותב שהן עולם ומלואו

 

איחרתי את המועד.


 

ירושלים, מקום שהכל זוכרים

ששכחו בו משהו

אבל הם אינם זוכרים מה שכחו

 

(מתוך: מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול, כא)

 

כשאתה חוזר בך מן המילים

שאמרת, אתה צריך לעבור שוב

ליד אותן המילים.

 

(אי אפשר היה לנסח את זה טוב יותר…)

 

 

או ברמתים שבה ראיתי

שני זקנים מתארים זה לזה

את נדידת הכאב בגופם

ושני צעירים את אהבתם:

זה כאן בחזה. כמו לוחץ. זה

חם בגרון. "איפה זה אצלך?"

בבטן. כך. רך. תגע. תגע.

 

(מתוך: הרדופים)

 

האנשים בחוף הזה לעולם

לא יטביעו שוב את כפות רגליהם

בעקבות שהשאירו בעברם.

 

זוהי אמת בוכה,

אך לפעמים היא בוכה מאשר

על שהעולם גדול ואין צורך בו,

לשוב. הכל בתוך שמים.

 

(מתוך: הזמן, 16)

 

אני כמו עלה היודע את תחומיו

ולא רוצה להתפשט מעבר להם,

לא להתמזג בטבע, לא לזרום לעולם הגדול.

 

(מתוך: הזמן, 36)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s