לילות קיץ

השעה אחת בלילה,

אני יוצאת למרפסת להתסתכל לתוך שמים כחולים כהים כהים

מישהו באחת המרפסות הסמוכות מעשן גראס

הריח עושה לי מעט בחילה ואני נכנסת פנימה,

לתוך העיגול הצהוב שמפיקה המנורה ליד המחשב.

פינה בטוחה וצלולה, ככה קראתי לה לפני שנה,

ועוד מעט אני עוזבת.

ילדים ברחוב מתחת לחלון צועקים ומשתוללים

החופש הזה ארוך מדי

(גם בשבילי)

"שקט!" עולה צעקה מהבניין ממול,

ממורמרת, נשית, עייפה.

 

מי יודע מתי עוד יזדמנו לי שעות כאלה על המחשב

ואם ארגיש שם בטוחה כמו שאני מרגישה פה.

שוב לגור עם כמה בנות בחדר,

זאת יכולה להיות נפילה לא קטנה.

 

 

לא יודעת למה דווקא פרל ג'ם,

לא יודעת למה דווקא השיר הזה-

אבל שיהיה.

 

טוב, עוד פרק אחד ב"הזמן הצהוב" של גרוסמן,

לכבות את האור

ולישון

 

לילה טוב