סיטאר

השעה היתה אחת בלילה, ישבנו על גג הגסט האוס בראג'אסטאן, אחרי ארוחה ענקית, התרווחנו אחורה בכסאות, וכל אודאיפור היתה פרושה תחתינו, על הגגות הגבוהים שלה והנהרות המזוהמים המקיפים אותה. אורות של עיר אמיתית, חיה, נצצו והשתקפו במים השחורים. עומר, אחד הבחורים איתו טיילנו, גיטריסט מוכשר להפליא, פרט על הגיטרה וכולנו שרנו שירים טובים בעברית. אוויר הלילה היה כולו קרירות נעימה, ותחושה של לאות ואושר אפפה את הכל. פתאום הופיעה דמות בראש גרם המדרגות. הפסקנו לשיר והסתכלנו עליה. כשהוא התקרב מתוך הצללים יכולנו לראות בחור, תייר, שסוחב תיק שמתאים לכלי מיתר כלשהו. במבוכה קלה, הוא פתח בדברים "שלום, אני מקווה שאני לא מפריע."

"לא, לא, מה פתאום, תצטרף." אחוות הישראלים בהודו, בעצם בכל מקום בעולם, עושה את שלה.

"אני גר בגסט האוס במרחק שני רחובות מפה. כבר שכבתי במיטה, כשפתאום שמעתי אתכם שרים."

"עד לשם שומעים אותנו??" פרצנו בצחוק.

"כן, שומעים. קמתי מהמיטה ובאתי, אני מקווה שזה בסדר."

"ברור, זה מצויין. נשאר עוד אוכל, אם אתה רוצה."

"לא תודה, אני באתי לנגן אתכם." ומהנרתיק הוא שולף סיטאר יפהפה, לקול קריאות ההתפעלות של כולנו.

עומר לא יכל להסתיר את התלהבותו. זה כבר חודשיים שהוא לומד שיעורי סיטאר בכל מקום בו הוא מוצא מורה טוב, ובסוף הטיול תכנן לרכוש אחד לעצמו.

הבחור הזר, שאפילו לא הציג את עצמו, מצטרף לשיר שנקטע קודם. צלילי הסיטאר משתלבים בו בקלות, כמו מטפסים על מה שבנתה הגיטרה לפני כן. כעבור כמה דקות הסיטאר והגיטרה מחליפים בעלים. הזר מתגעגע לגיטרה שהשאיר בבית, ועומר שמח להזדמנות להתאמן על הסיטאר. בתחילה הם מנגנים שירים מוכרים, ואז, בטבעיות מוחלטת גולשים לאלתורים ארוכים, מתפתלים. עומר מנגן טוב על הסיטאר, ותחת אצבעותיו הצלילים יוצאים צלולים וחודרים. יש משהו בכלי הזה שהוא מעט חלוד, עם כל הצלילות המדהימה הזו. אנו נשענים אחורה על הכסאות, המתח שנוצר בהופעת הדמות החדשה הלך והתמסמס, ועתה אנו בוהים בכוכבים ובאורות העיר המשתקפים בנהר לצלילי האלתורים של עומר והזר, סיטאר וגיטרה שמפליאים להשתלב כל כך יפה. אי אפשר שלא לאהוב את הודו ברגעים כאלה, אי אפשר שלא לייחל להבלע בה לתור אותה ולשוטט בה עד כלות, בערבים נעימים כאלה.

עוברת כמעט שעה, והבחור הזר קם ללכת, מודה לנו לפני. אנחנו מבקשים שישאר, אבל הוא עייף ונוסע מחר רחוק. הצלילים הנפלאים עוד מהדהדים באוויר גם כשרק הגיטרה נשארת.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s