שוב לא היתה לי מצלמה #38

מול כיכר רבין, דינה ואני צועדות אל עבר תחנת האוטובוס, ובדרך-

בדרך אנחנו נעצרות מול חלון ראווה של חנות ספרים משומשים, שבעבר קניתי בה ספר ממש טוב שעלה לי חמישה שקלים בלבד. החנות כבר סגורה אבל אנחנו מניחות לעיניים לשוטט על הספרים שמוצגים בחלון. בפנים העובדת מתעסקת בקופה, וכלבלב קטן ופרוותי מכשכש אלינו בזנבו. פתאום נדרך הכלבלב, ואנו לא מבינות מדוע. הוא מזדקף על עומדו ופולט נביחה כועסת. מאחורינו מגיחה הסיבה- כלב אחר, קשור ברצועה, עובר יחד עם בעליו ממש קרוב לחלון. תחילה נראה כי הכלב ברצועה לא נותן לכל העניין לרגש אותו, אבל פתאום הכלב שבתוך החנות קופץ על מעמד התצוגה ונובח ללא הפסקה, מקפץ מספר אחד למשנהו ועיניו רושפות. הכלב ברצועה לא נשאר חייב, ומסתער בהפגנתיות על החלון, נובח לעומתו ועומד על רגליו האחוריות, לא מניח לבעליו חסר הסבלנות לגרור אותו משם. ויש רגע די ארוך,

בו כפותיהם של שני הכלבים האלה נוגעות באותה נקודה משני עברי החלון השקוף, וממש לפני שהמוכרת מגיעה בהבעה רוגזת לגרור את הכלב מעל התצוגה, אפשר ממש לשמוע את הקליק של אלכס ליבק (אולי אפילו שניים- מעניין אם הוא מצלם כמה פעמים עד שהוא מוצא את התמונה הגאונית ביותר). ולתמונה יכלו להיות פירושים כיד הדמיון הרחבה. יש שהיו חושבים שהיא מדברת על חופש לסוגיו, ודנה מי יותר חופשי- הכלב שמתהלך לו בחוץ, אך מובל ברצועה, או אולי הכלב שסגור בתוך החנות אך חופשי להתרוצץ שם כרצונו. ויש שיתמקדו בהבעת פניהם העצבנית מעט של בעלי הכלבים, שנדרשים להתערבות פיזית כדי למשוך את הכלבים זה מזה, שעה שהם עצמם נמצאים בריגוש מיוחד שאולי לא הזדמן להם כל היום. ודינה אומרת לי- במקום שבו דורכים על ספרים ידרכו על בני אדם- ואני אומרת לה -שוב אין לי מצלמה. למה אין לי מצלמה. אם רק היתה לי מצלמה עכשיו. אוף. חבל.

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s