העם קם

וזה חשוב

וזה יפה

וזה מעורר תקווה זעירה זהירה.

 

שבוע אחרי ההפגנה הראשונה, פחדתי שיהיו פחות אנשים הפעם. כבר באוטובוס בדרך לשם התחלתי מעט להרגע- שלא כמו בימי שבת בד"כ, האוטובוס היה מלא עד אפס מקום. ועם זאת, היתה הנסיעה נעימה ושקטה- אנחנו עם נחמד יותר סבלני יותר ויפה יותר כשאנחנו יוצאים למחות. בצעדה הארוכה עד לשם כבר ליוו אותי המוני אנשים, ולא היה ספק לאן הם הולכים. הגעתי אל הצועדים והשתחלתי ביניהם, ולא הצלחתי לכבוש את החיוך שנמרח לי על הפנים. זוהי מהפכה שמחה, אמרו בעצרת. שמחה? אני לא בטוחה. אנחנו לא אנשים מסכנים, אומללות היא מאיתנו והלאה. רק מרוטים ועייפים. אבל מלאי תקווה, ולכן כנראה מרשים לעצמנו לחייך. אחרי לונדון מיניסטור הצעדה נעצרה. כמה אנשים, בוודאי מתנועות הנוער הכחולות, הדליקו כתובת אש והרימו אותה גבוה. הכתובת לא בערה יפה אבל הכיתוב היה ברור- "העם קם", וציור של עין גדולה ומפוכחת. מגאפון ביקש מכולם לסור הצידה. שישית אנשים סחבו אלונקה מאולתרת עליה ישבה בחורה עם מסכה מודפסת של פניו של ביבי. ההמון גיחך. אתה מבין, מר נתניהו, קצת טעות מצידך לבחור במילים "לשאת את האלונקה" כאשר אתה מתייחס למחאה של נושאי האלונקה זה שנים. תן כתף, מה איתך. ברי סחרוף בחר יפה לשיר את "עוד חוזר הניגון", וההמונים צעקו איתו. זה לא נשמע כמו הופעה, מילות השיר נשמעו כמו מילים קצובות שצועקים בהפגנה. יהודה פוליקר עלה אחריו "אלו הם חיינו בזמן האחרון, יכול להיות יותר טוב, יכול לבוא אסון" והמילים לובשות צורה ממשית ונענות בשאגות מקהל הצועדים. "ערב טוב ייאוש ולילה טוב תקווה" זוכה לחיוכים מקווים.

 

אחרי אומדנים גסים שנתנו חברתי ואני למספר האנשים לידינו, והשערות מלאות תקווה למספר המוחים ברחבים הארץ, הגעתי הביתה לגלות שבתל אביב לבדה היו חמישים אלף אנשים (!), ובארץ כולה יצאו מאה וחמישים אלף אנשים לרחובות. המספרים סחררו אותי, וממש שמחתי.

על השמחה שלי העיבו דבריו של אביב גפן, שהופיע בירושלים. גם טיפוסים כמוהו לא רשאים בעיני לדבר על "לשאת בנטל". טוקבקיסט עצבני כתב- "אביב גפן, מה המספר האישי שלך?!" וזוהי בדיוק התשובה. והוא עוד הגדיל לעשות ודחף למחאה הזאת עוד גוון פוליטי- בדיוק אותו הדבר שהיא מנסה להיות נקייה ממנו. גפן, זה לא המקום שלך לדבר. שיר אם אתה רוצה, אבל אל תוסיף מילה.

 

אתמול בחדשות באחד הערוצים היתה כתבה- שבעים שנה לפלמ"ח. אלו היו זמנים אחרים, האנשים היו אחרים, ואין שום דמיון. בין הפלמ"חניקים שהתראיינו היה גם חיים גורי. נסיון מוזר לקשור את המחאה שיצאה מרוטשילד לדור הפלמ"ח הביא אותו לדבר על הימים האלה. לשאלת הכתב, מה הוא חושב על האוהלים הוא ענה:

"אנשים שואלים אותי, במיוחד עכשיו, אם היו זמנים קשים כאלה. ואני עונה- היו זמנים קשים לאין-ערוך, אבל אף פעם לא היו זמנים רעים כאלה."

 

וזה בדיוק, זה הכל.

5 תגובות על ״העם קם״

  1. אביב גפן לא התגייס לצבא מסיבות רפואיות. לא ברור למה הוא אוהב (אהב) להתהדר בכך שלא היה בצבא והשתמט, ואולי פה דווקא הבעיה.

    בכל מקרה, אני חושב שלמחאה יש גוון פוליטי סמוי ועקיף, אם מסתכלים על העניינים באופן קצת יותר ענייני. לאן הולכים אחוזים גדולים מתקציב המדינה? במקום לסבסוד התואר הראשון, לסבסוד החיים של החרדים. במקום למשכורות הרופאים, השוטרים והעובדים הסוציאליים, לפיתוח ההתנחלויות. במקום סבסוד הדלק והדירות, למערכת הבטחון המנופחת (לא שלא צריך מערכת ביטחון טובה, אבל אני יכול לספר לך שביחידה הקטנה שלי שממלאת שתי קומות בבניין, יש לפחות חמש פלזמות מיותרות לחלוטין, ובכל הבסיס שלי יש לפחות 300 אנשים מיותרים לחלוטין).

    אהבתי

    1. כן העניין עם גפן ידוע לי, אבל הוא גם לא עשה שירות לאומי. ואם יש לו הצדקה גם לזה אז יופי, אבל כבר היו התבטאויות שלו בעבר שגורמות לי להניח שגם לו היה מסוגל לא היה מתגייס.

      לאן הולך הכסף זו שאלה טובה, וכל אחד יודע בערך מי היד שמפשפשת לו בכיסים. חלוקה לא שווה בנטל אינה עניין פוליטי לדעתי. במיוחד שלא ראיתי אף איש ציבור מטעם ש"ס, נאמר, מגיע לסנגר על התקציבים המנופחים של הישיבות. ברור שבארץ הזאת שבה כל דיעה הולכת שלובת זרוע עם ארבע-חמש דיעות אחרות בנושאים שונים- אי אפשר לנתק לחלוטין מחאה חברתית ממחאה פוליטית. אבל יש גם קשרים מגוחכים שאנשים מנסים לקשור- וחבל. גם מצביעי ליכוד שעדיין נאמנים לביבי לא גומרים את החודש, אבל מכיוון שהם החליטו שהשמאל משתמש במחאה כדי לנתק את הישבן שלו מהכיסא, הם לא יבואו לצעדות. וזה חבל.

      אהבתי

      1. על הבזבוז בצה"ל אתה לא צריך לספר לי, אם אתה זוכר איפה שירתתי תבין על נקל שראיתי כספים נשפכים כמו מים על שטויות שלא ייאמנו. שמעתי על מליון(!) שקלים שהוציאו סתם, על משהו שקשור לתפקיד שלי הוציאו עשרים אלף- תמורת שירות מגוחך במיוחד מחברה אזרחית, טקסים שמתרחשים ארבע פעמים בשנה מתוקצבים בסכומי ענק… והרשימה ממשיכה וממשיכה, אגב, כשבמגורים שלנו לא היו כמעט תאי שירותים תקינים והחשמל קרס בכל חורף. כשזה מגיע לכסף צה"ל ללא ספק מתנהל בעיוורון מוחלט…

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s