"מה אתם עושים שם, מפגרים?!?!?" כה אמר סקווידוויד לבובספוג ולפטריק, היום לפני מספר דקות בערוץ הילדים.
שטפתי כלים במטבח, חשבתי שלא שמעתי נכון, אז שאלתי את אחותי- "הם אמרו כרגע מפגרים?"
"כן, הוא שאל אותם 'מה אתם עושים שם, מפגרים'".
-הלם מוחלט-
מה הלאה? הומואים? כושים? ערבים?
זה נשמע מתחסד אבל זה לא- לא מדובר כסדרה כמו סאות'פארק, לא מדובר בערוץ כלשהו המכוון למבוגרים- זהו ערוץ הילדים בשעה שלוש וחצי בצהריים, לעזאזל, והתוכנית היא בובספוג, שעם כל הכבוד למבוגרים שצופים בה- לחלוטין מיועדת לילדים.
אני לא יודעת אם השורה הזאת היא טעות בשיקול דעתו של יוצר המקור או שמא נשתבשה עליו דעתו של המתרגם דווקא, אבל יש דברים שלא עוברים מסך.
באותה מידה יכלו להגיד- טפשים, דבילים, אדיוטים, ולא חסרים עוד כינויים נחמדים כאלה.
כשאני הייתי ילדה והייתי אומרת ליד אמא שלי "המפגר הזה…", הייתי חוטפת בו במקום את המבט המצמית ומיד אחריו את ההרצאה- "מפגר זה לא קללה. זה לא מצחיק.", והייתי מתביישת בעצמי מאוד. עם השנים המילה הזאת מוצאת איכשהו את דרכה החוצה מפי פעמים נדירות, ואז אני נותנת לעצמי את ההרצאה הזאת. מי שיש לו אחים קטנים או שיצא לו להדריך ילדים קטנים, יכול על נקל לראות כי ילדים עושים הכל מתוך חיקוי. ואין שום דבר שפסול מלחקות אותו, כולל ספוג מדבר. זו בעיקר הסיבה שהסביבה שלהם צריכה להיות נקייה מדיבור נגוע, נקייה ממסרים גזעניים, נקייה מכל הרעות החולות בעולם שלנו. כאשר יגדלו דיים כדי לצעוד בעולם האמיתי, יש להצביע על דברים פסולים ולהסביר ש"לא כך".
איך אפשר בכלל לפנטז על סובלנות בחברה שלנו, כשבערוץ הילדים "מפגר" זו דרך הגיונית להביע את חוסר שביעות רצונך ממישהו. בתור מי שלסירוגין נמצאת בחברה של אנשים מפגרים, או כאלה שהחברה מדביקה להם את הכינוי הזה מתוך חוסר מודעות, אני כועסת נורא.
איפה מנהל הערוץ הזה נמצא?
אני לוקחת אליו את אמא שלי שתרצה לו שמפגר זאת לא קללה.
מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול 