"-מדוע באת אל ארצי להשם ולבוז אותה?- הפולש הזר הוא זה שאמר זאת לבעל האדמה (…) הספינות שהפליגו לראשונה במורד הנילוס נשאו תותחים ולא לחם, הרכבות נבנו מתחילתן להוביל גייסות, ובתי הספר הוקמו כדי ללמדנו לומר הן בשפתם."
"האיש הזה, ריצ'רד, גם הוא אדם קנאי. כל אדם קנאי הוא לפי דרכו. אפשר שבאמת אנו מאמינים באמונות ההבל שהזכיר, אבל הוא מאמין באמונת הבל חדשה- באגדת הסטטיסטיקה."
"אין הוא כעץ אלון גבוה רחב-נוף הפורש צלו על אדמה שהטבע חנן אותה במים בפוריות, אלא כשיחי הסיאל האלה שבמדבריות סודאן, שקליפתם עבה וקוציהם חדים, והם מנצחים את המוות מפני שכה מעט הם מבקשים מהחיים." (על סבו)
"-לא ייתכן שמה שהתלמיד לומד בבית הספר לא יתיישב עם המציאות של חיי העם. כל מי שקנה לו השכלה היום רוצה לשבת לו במשרד על כסא מרופד ליד שולחן נאה, תחת מאוורר, לגור בבית ממוזג אויר ומוקף גן, ולנסוע במכונית אמריקנית רחבה כרוחב הרחוב. אם לא נעקור מחלה זו מהשורש תיווצר אצלנו שכבה בורגנית שאין לה ולא-כלום עם המציאות של חיינו, ושסכנתה לעתיד של אפריקה מרובה מסכנת האימפריאליזם עצמו- איך אומר למחג'וב שאותו האיש עצמו בורח בחודשי הקיץ מאפריקה אל הוילה שלו על אגם לוצרן, ושאשתו עושה קניותיה בבית המסחר הרודס בלונדון, ומשם שולחים לה אותן במטוס מיוחד, ושחברי משלחתו עצמם אומרים בגלוי שהוא מושחת, מקבל שוחד, רכש לו אחוזות שלמות, שלח ידו בעסקים והרבה נכסים וצבר הון עצום מזיעת אפיהם של העלובים העירומים למחצה בעבי הג'ונגל?"
"האנשים האלה שום דבר בעולם לא יעורר את תמהונם. כאילו לקחו בחשבון הכל. אינם שמחים על הילוד ואינם נעצבים על המת. כשהם צוחקים הם אומרים 'יסלח לי אללה', כשהם בוכים הם אומרים 'יסלח לי אללה' אינם אומרים: ואני, מה למדתי אני?"
עונת הנדידה אל הצפון/ אל-טייב צלאח
שוב חרטות על שלא למדתי ערבית בתיכון.
מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול 