אפילו לא מתחילים להבין

הנחיתה של אנשים אחרי טיול ארוך היא לעתים קשה, אפילו כואבת. ההסתגלות אטית ומרגיזה את כל מי שבזמן שבילית שם נשאר פה.

אנשים נוטים לחשוב,

שקשה לי פתאום להתרגל לקום בשעה נורמלית

לשמוע חדשות

לשלם כל כך הרבה על דברים ששם היו כל כך זולים

לעשות דברים שהם לא אטרקציות או טיולים

לעבוד

 

כשהם בכלל אפילו לא מתחילים להבין-

כשאתה חוזר אחרי חצי שנה, שאת רובה העברת לבד (עם הרבה חברה, אבל לבד)- בה עשית כל דבר שרצית בו מספיק מבלי להתחשב במי שלא מסתדר לך בתוכניות, הדבר הכי קשה הוא-

 

שפתאום יש עוד אנשים בעולם חוץ ממך.

 

זהו בדיוק.

 

אפשר גם לטרוח להסביר, שלאנשים הללו יש דרישות- הם רוצים שתבוא לפה תלך לשם, תענה להם לטלפונים, להודעות, תקפוץ לבקר, תקשיב, תביע דיעה, תצחק, תשעשע, תספר, תחייך, תזרום, תיזום…-

כבר הרבה זמן שלא עשיתי את כל זה.

 

פתאום הבנתי,

ששם

כשרציתי פשוט ללכת

אז יצאתי מהגסט-האוס והלכתי

ומצאתי מקום יפה

וישבתי

כמה שרציתי

בלי הגבלה

וקמתי כשנמאס

וכתבתי שהיה מה לכתוב

ושמעתי מוזיקה כשהיא התאימה

ודיברתי עם אנשים כשהשיחות קלחו

ושתקתי כשהן לא

ונתתי למחשבות שלי להיות באלפי מקומות בו זמנית

ולא הנחתתי אותן על הקרקע

כדי לענות איזו תשובה

וקראתי כמה שרציתי

 

ואף אחד לא בא ונופף לי מול הפנים

'מה קורה איתך, את איתנו?'

כשתכלס, אני לא אתם,

אני עם עצמי,

ושם טוב לי עכשיו,

כשימאס לי אחזור-

את כל זה הם לא מבינים

ואני

קצת קשה לי ככה.

 

טוב לי פה

מאוד

וגם היה כל כך טוב

כשהייתי שם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s