בין אופנה לטעם

"דיברתי עם נ'"

"ומה שלומה?"

"היא בסדר, את יודעת. נראית טוב. טעם אופנתי בעייתי, כמו תמיד, אבל נראית טוב."

"מה..?"

"בעייתי, טעם אופנתי בעייתי."

 

לפעמים הנורמליות שלה מביכה אותי, מלאה אותי. אני אוהבת אותה מאוד, אבל- ישנם דברים שלא כדאי להתייחס אליהם כאל אמיתות אוניברסליות. אחד מהם, אם לא ראש הרשימה הזאת- הוא אופנה. כל מי שמרשה לעצמו לתת ביקורת אופנתית לאחר, בייחוד אם היא מעליבה או מתנשאת-מבחינתי ראוי לגיחוך. ואתם יודעים מה- לא נעים לי להגיד אבל אני כן יודעת מה אופנתי. אני בוחרת שלא לממש את זה מחוסר הסכמה או שמא מעצלנות גרידא, וגם בראייה יותר מופשטת, לו הייתי צריכה לדרג מי מבינה יותר באופנה, מי מתלבשת בצורה יותר אופנתית, הייתי אומרת ללא כל צל של ספק, ש-נ', מושא השיחה שלנו אופנתית פי כמה וכמה מחברתי לשיחה. אבל אני לא אומרת.

פשוט קצת מצחיק אותי- זה נכון, היא לא מתלבשת כמו השינקינאית הממוצעת, היא הרי מקדימה את זמנה. מתלבשת כמו שמתלבשות נערות בעלות טעם מאירופה, חודשים לפני שמגיעה התורה לישראל- שנים הן מכירות- והיא עוד לא השכילה להבין את זה.

זה טיפה מגוחך

שהיא לא שמה לב, שכל מה שהבחורה הזאת לובשת, וזוכה לגיחוך מצידה- היא עצמה תלבש עוד כמה חודשים.

שלא נדבר על משהו מאוד מיוחד שיש ל-נ', ואין לחברתי- טעם. טעם פשוט בבחירת הבגדים- היכולת להגיד- את זה אני אוהבת ואת זה לא. את זה אני לובשת למרות שזה לא אופנתי, ואת זה, למרות שזה ה-טרנד עכשיו- אין שום סיכוי שאלבש.

ולא נעים לי כי

סך הכל

היא בחורה מאוד חכמה.