אני יוצאת מהמתנ"ס כמה שעות לפני שהצפירה מבדילה בין חול לזיכרון.
שתי מדריכות ספינינג מדברות לידי. האחת מעדכנת את השנייה-
"תיקנו את המזגן, הם בטח נורא יהנו היום מהשיעור."
"כן, אבל נראה לי שהרבה לא יגיעו היום."
"כן, את יודעת, המשחק…"
ערב יום הזיכרון,
אני ישנה וליבי ער
מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול 