הלילות נעשו קשים

אני, שתמיד ישנתי כל כך טוב, לא חולמת דבר, או לפחות לא זוכרת שחלמתי, נפלתי.

הלילות הפכו לא שקטים- חלומות רעים, לא סיוטים, חוזרים ונשנים וממלאים את שנתי.

במהלך הלילה אני מתהפכת הלוך ושוב, מנסה למצוא נחמה בתנוחה שתרדים אותי כראוי. נדמה לי שיתושים עוקצים את כל אברי גופי, אני הוזה שעל השמיכה מהלכים פשפשים ואני לא מצליחה להבין אם חם לי או אם קר. כשאני כבר נרדמת לא אחת אני מתעוררת חליפות, מוצאת את עצמי באיזור הדמדומים הזה שבין מציאות לחלום- מנסה להירגע ולהבחין בין אמת לדמיון.

בבקרים אני קמה מהשעון המעורר, ולבי דופק במהירות מהתרגשות כלשהי, כמו מתוך חלום שנגדע באיבו.

אני גוררת את עצמי החוצה מהמיטה כאילו לא ישנתי כלל, שמורות עיני כבדות כל כך, עפעפי ממאנים להפתח.

כל גופי מתוח כשבראש משתחזרות להן אפיזודות חולפות מהלילה שהיה, מחלום זה או אחר שמטריד כרגע את מנוחתי.

בשעות הערות, אחת לכמה שעות, מפלח פתאום כאב חד ולוהט את אחורי ראשי, ואני לוחצת את רקותי וממתינה בהלם עד שיעבור. הכאבים האלה חדשים לי ומקורם לא ברור. כשחולף הכאב הזה, החזק, הוא כמו מותיר מאחוריו הד עמום- כאב חלש שלוחץ את ראשי משך מה שנראה כמו ימים ושבועות.

 

גם עכשיו, כשאני ערה לגמרי, חוזרות סצינות מהחלום ומאיצות את קצב לבי, מותירות אותי מפוחדת, לא ברור ממה או ממי.

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s