לפעמים לרגעים אני אומרת
שתראו איך פעם הג'ינס הזה היה רופף
וכל מה שאני רוצה
זה להסתכל במראה ולאהוב את מה שאני רואה
ולהרגיש שאם מישהו אחר מסתכל על "זה"- שזו אני- אז הוא בטוח יחשוב
ש"זה" מן דבר יפה
שהוא היה רוצה קצת לעצמו
אבל אני יודעת
שברב הזמן יש דברים חשובים מזה
פשוט קצת קשה לזכור כל הזמן
ובמיוחד שהימים ככה ריקים
ובטעות עכשיו הגעתי לתמונה מלפני יותר משנתיים
והרגליים כאלו
רזות-רזות-רזות
והבטן שטוחה
ובדיוק עכשיו הרי
השלמתי עם מה שקרה
או יותר נכון
מה שעוללתי לו, לגוף שלי,
וקניתי מכנסיים שמסוגלים לכסות את כל זה.
ואני מרגישה טוב,
כי עכשיו אני לא נאלצת להדחס לתוכם
ומחמיא שיש בהן משהו רופף מעט
שאולי ייתן אשליה
שאלו רגליים מחוטבות מתחת
אבל יש לפעמים מספרים
שיש להם משמעות כבדה למדי
לדוגמא
המספר 42.
מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול 
חשבתי על זה:
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2578&blogcode=12353606
(וזה לא לא לא ’בלוג יפה, מוזמנת לשלי’)
אהבתיאהבתי
(אני חושבת שכבר קראתי את זה אצלך.)
די מביך לראות עכשיו מה כתבתי, עם כל הסרטים בטלויזיה והשירים ברדיו.
אהבתיאהבתי
לכל אחד יש מספר ו42 זה בסדר לגמרי.
אל תדאגי בקשר למשקל, תמיד אפשר לשנות אותו, אבל ת-מ-י-ד צריך לנסות בדרך הנכונה. תשמרי על עצמך, לרעוב לא יעזור. אולי קצת ספורט ודיאטה בריאה, יעזרו לך להרגיש יותר טוב, לא ש42 דורש יותר מדי כאלה.
בכל מקרה, יותר חשוב שתאהבי את עצמך כמו שאת, וזה גם הדבר הכי קשה. בהצלחה
אהבתיאהבתי
עזבי אותך, בא לי שוקולד!
(אני 42 מזה שנים, ועכשיו אחרי הטיול זה צמוד מאי פעם!)
אהבתיאהבתי
לייק!
אהבתיאהבתי