"עשרים לשלוש לפנות בוקר. זאת, לא שש, צריכה להיות השעה בתחתית השעון: השעה הכי נמוכה שממנה רואים מה יהיה."
"…בארבע בבוקר יש לה דקות פנויות לשיחת אקראי
עם המספר. שלן כאן אחרי הרצאה על חשבון
הארגון המזמין (קצת קשה לו לנהוג מאוחר לבד
חזרה לערד). אבל אין לו שינה. הוא נתקף
מועקת מלונות, יורד לשוטט באולם ושם,
עייפה ויפה, רשמית, הוא מוצא אותך בדלפק.
ערב טוב. איזה ערב? כבר בוקר כמעט. ואיך
כאן? קולטת עופות נודדים? איזה עופות.
פגרים. ראית פעם פנים משתקפים בכפית? צורה
בערך כזאת יש אחרי חצות לכל המין האנושי…"
אותו הים/ עמוס עוז
(הספר המדהים הזה חזר אלי, ואתו הציטוטים).
מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול 